Larry stylinson- surfing

פרק 41

אל תשנאו אותי אני מבטיחה שבפרק הבא הכל יסתדר❤️

(נקודת מבט הארי)

עבר שבוע ולואי עדיין לא עונה לי. אני יודע מה הוא מרגיש אני הרגשתי בדיוק אותו דבר במלון (פרק 9) אבל עדיין אני מתגעגע אליו כלכך זה קשה לי כל השבוע הזה לא ישנתי בכלל ליאם ונייל בואו פעם אחת לראות מה איתי ולהביא לי אוכל אבל חוץ מזה מה שעשיתי כל השבוע זה להיות במיטה לנסות לישון בלי הצלחה ולשלוח לו הודעות ולראות תמונות שלנו ביחד.

הגיע ערב וניסיתי שוב להירדם ללא הצלחה אז הלכתי למטבח לשתות קצת תה הלכתי לכיוון החדר רואה בדרך את הדובי הגדול של לואי נזכר ביום שעברנו את הדברים לבית שלי שכבר ממזמן הפך להיות שלנו. מתחילות לרדת לי דמעות החלטתי לקחת את הדובי שלו לחדר שינה שלנו אולי איתו אני אצליח להירדם. הגעתי לחדר מריח את הדובי של לואי עם בדיוק אותו הריח ונרדם אחרי חצי שעה.

קמתי בבוקר מדפיקה בדלת מקווה לראות את לואי. רץ לדלת ופותח אותה רואה את זאין וליאם ״הארי אתה נראה נורא״ זאין אמר והרמתי את הכתפיים ״הארי מתי הפעם האחרונה שאכלת או ישנת?״ ליאם שאל ״אממ איזה יום היום? ולישון הלילה נרדמתי בפעם הראשונה אחרי שבוע עד שהערתם אותי״ אמרתי וליאם ענה ״רביעי״ ״אה אז הפעם האחרונה שאכלתי הייתה לפני יומיים שלושה נראלי״ אמרתי בשקט מקווה שהם לא שמעו אך הם שמעו וזאין רץ למטבח להכין לי משהו לאכול בזמן שליאם הכריח אותי להתקלח.

יצאתי מהמקלחת רואה את ליאם וזאין יושבים ליד השולחן ״הארי עכשיו אתה תשב ותאכל בזמן שאני הלך להביא כמה דברים שלואי ביקש ממני״ ליאם אמר ״אז זהו ככה זה נגמר בנינו״ אמרתי מנסה לעצור את הדמעות וזאין חיבק אותי ואמר ״הארי זה לא נגמר הוא רק צריך להיות קצת לבד״ ״אני יכול בבקשה רק לבוא איתכם לראות אותו? אני רק רוצה להגיד לו משהו ואז אני אלך בבקשה״ אמרתי זאין וליאם הסתכלו אחד על השני ואז הם הנהנו ועלה לי חיוך קטן על הפנים.

אחרי שסיימתי לאכול הלכנו והחלטנו שאני אבוא במכונית לבד כדי שהיה לי דרך לחזור.
הגענו לבית של נייל. ליאם דפק בדלת ולואי פתח את הדלת רואה אותי עם ליאם וזאין חייכתי שראיתי שהוא עדיין עם הטבעת. הורדתי את ראשי מנסה שוב לעצור את הדמעות שרק רוצות לצאת ״ה-הארי מה אתה עושה פה?״ שאל אותי ״אני יכול לדבר איתך?״ שאלתי והוא הנהן פותח את הדלת ״לו אתה יודע שאני לא רציתי את זה היא פשוט באה ונישקה אותי אני נשבע לך אני אפילו יוותר על החלום שלי להיות דוגמן רק-״ אמרתי והוא קטע אותי ״אני יודע ואני לא רוצה שתוותר על החלום שלך בגללי פשוט זה קשה לראות את חבר שלי שהוא כבר הארוס שלי מתנשק עם מישהי״ ״אני יודע כמה זה קשה אני הזכיר לך שזה קרה גם לי במלון עם אלינור ומאוחר מידי כבר אמרתי לקרוליין שאני מתפטר״ אמרתי ״אני יודע. פשוט אני צריך קצת זמן ולא היית צריך לעשות את זה״ אמר ״אתה יודע מה אין לי מה עוד להגיד אתה יודע שאני אוהב אותך יותר ממה שאני אוהב את עצמי תאמין או לא זה לא ישנה כלום אבל אין לי כוח לעמוד פה מול בעלי לעתיד ולא לנשק אותו אז אם אי פעם תרצה לחזור אתה מוזמן כי אני תמיד יאהב אותך לו״ אמרתי כמעט בצעקה לא חיכיתי לתשובה שלו רק הסתובבתי לדלת ולפני שסגרתי אותה הסתכלתי עליו שוב ופה כבר לא יכולתי לעצור את הדמעות וכל הפנים שלי היו דמעות ולאחר מכן סגרתי את הדלת הלכתי לכיוון המכונית.
———
אם יש לכם שאלות לשאול אותי עליי או על הפאנפיק אתם מוזמנים לשאול ואני יעשה אולי פרק שאלות תשובות