המלאך שלך

פרק שמונה עשרה - תחילתה של ידידות

"קאירן!!!" אלי קראה, ואני וקלייטון עצרנו. הבטנו לאחור וראינו את אלי ואדם, רצים אלינו ומתנשפים. "היי...." היא מלמלה ונשענה על ברכיה. אדם מיד ניצל את זה, ונעמד לידי, מביט לתוך החולצה שלה.

נתתי לו מכה בראש. "בסדר, בסדר....." הוא גמגם. "באנו לומר לשניכם שאנחנו יוצאים לבאולינג. רוצים?" אדם שאל והבטתי בקלייטון. "כן עכשיו."

"רוצה קלייטון?!" אלי שאלה בחיוך. "זה יהיה כיף!!!" היא אמרה וצחקה.

"אני חושבת שזה בסדר....."

"יאה!!!!" אלי צרחה וקפצה במקום. "לעבר הבאולינג!!!!" אלי קראה ותפסה ביד של קלייטון, מתחילה לדלג איתה קדימה. אדם נעמד על ידי, ופלט אנחת ייאוש.

"היא לא יודעת שאני קיים אחי." טפחתי על הכתף שלו, וחייכתי בעידוד.

"יהיה בסדר..." הבטחתי לו, והגענו כולנו לעבר הבאולינג. כולם הביטו בקלייטון בהתחלה, אבל בסוף האווירה נהייתה קלה יותר, וקלייטון פשוט ישבה שם בשקט. היא הייתה נוכחת, כי אלי פנתה אליה כמה פעמים. אבל נראה כי היא אכלה בשקט בצד.

"קלייטון!" אלי קראה. "תשחקי במקומי."

"אני לא יכולה..." היא אמרה בלחיים סמוקות. "זה תורך."

"אבל קלייטון! אני רוצה לראות איך את משחקת!!!" נעמדתי מאחוריה והתכופפתי לעבר האוזן שלה.

"קדימה קליי." היא קפצה והביטה לאחור. "אני גם רוצה לראות." אחרי מבט דיי ארוך בעיניי, היא קמה ולקחה כדור. היא נשמה פעם אחת עמוק, וזרקה אותו. בהתחלה, היה נראה שהכדור הולך ליפול לעבר הגבולות, אבל לא.

"סטרייק?!?!?!?!" כולם קראו בהלם. אלי, אדם ועוד כמה קפצו ישר, והלכו לעבר קלייטון. "זו הייתה זריקה אדירה!!!" ... "מאיפה למדת?!" ... "כמה זמן את משחקת?!" החוסר נוחות של קלייטון מיד נהיה מובהק, ונחלצתי לעזרתה.

"תפסיקו, היא לא ממש מרגישה בנוח." אמרתי ומשכתי ביד של קלייטון, לוקח אותה אליי. "אוכל?"

"אכלתי מספיק."

"שוב שקרים?" היא גנחה בכעס והתיישבה על יד הצלחת. "ילדה טובה."

"תשתוק כבר." צחקתי.

***

-נקודת מבט של קלייטון-

מהרגע שבו שמעתי את השם שלי, כל בוקר ובמהלך היום בבית הספר, הימים נהיו יותר נסבלים. הגעתי לבית הספר. למרות שאני עם התסרוקת החדשה כבר שבוע, המבטים עדיין תקועים עליי כמו נעצים על קיר.

"קלייטון." קאירן מלמל הסתובבתי. "בוקר טוב."

"בוקר טוב."

"רוצה לאכול אתנו צהריים?"

"מצטערת. אני חייבת לעשות משהו." והוא הביט בי בשאלה, משלב ידיו. לא שוב. למה אני תמיד חייבת לו תשובות? "למה אני תמיד חייבת לך סיבות?"