המלאך שלך

פרק שלושים - מילים אחרונות?

-נקודת מבט של קאירן-

אמא יצאה מחדר העבודה אחריי זמן קצר, וכל הדאגה שלי מהדמעות שכיבו את פניה התנדפו כשיכולתי לראות את ההילה השלווה סביבה. "מרו?" אבא קם ממקומו לקראתה, והיא חיבקה אותו בחוזקה כשצחוק המום וחופשי מתמיד השתחרר מפיה והיא מלמלה משהו שגרם לשניהם לצחוק שוב.

קלייטון הביטה באוויר, או בתומאס המדובר כאשר נעמד. "לאן אתה הולך?" התשובה שהיא קיבלה גרמה לה לכווץ את גבותיה. "אתה עד כדי כך בטוח בזה?" היא משכה בכתפיה וקמה על רגליה.

"את הולכת?" שאלתי בשקט כשהבטתי בעיניה הירוקות רגע ארוך, לא יודע אם אראה אותה שוב. חקקתי את פניה בזיכרוני בכאב, את שפתיים הדקות והיפהפיות שלה. את הלחיים הסמוקות. את השיער הבלונדיני בשורשיה. הכל. את נשיכת השפה שלה עכשיו שהייתה מלחץ ובכל זאת הרעידה אותי, את גוף שלה שהיה ארוך ומושלם בכל מקום לדעתי.

"מה עוד יש לי לחפש כאן?" היא אמרה והתכווצתי בכאב ממילותיה.

"אני..."

"לא. אמרנו שזהו. שלא תעז." היא אמרה חד משמעית. "אני לוקחת את ג'יימס ואתם עפים לי מהחיים. כולכם."

"את דיי כלבה." אדריאן אמר כששילב את ידיו והביט בה.

"כשיהיה לך אח קטן שנתון לסכנת מוות מפאקינג אבא שלו ואתה תהיה היחיד להגן עליו והחברה שלך תהיה מתוסבכת עם אנשים שרוצים לרצוח אותה, דבר איתי אחר כך." היא ירקה לעברו והוא קפא בהלם.

אני כזה אידיוט.

קברתי את פניי בידיי. "אני מצטער קלייטון..."

"אתה יודע לאן אתה יכול לדחוף את הצער הזה. זה לא עוזר לאף אחד." החומות שלה... הן שוב שם. נשפתי בתסכול. בדיוק כמו שהצלחתי לאחות אותה... הרסתי אותה. היא עלתה למעלה לקחת את ג'יימס, והבטתי בה כשירדה חזרה במהירות והוא אחז בידה.

אמא ניגשה אליה, וכשקלייטון חשבה שהיא רוצה ללחוץ את ידה, אמא משכה אותה לחיבוק הדוק. "תודה קלייטון." היא אמרה בקול מלא רגש וכנות שגרם לקלייטון לפעור את עיניה בהלם מוחלט והיא השתחררה בעדינות. "תראי מתוקה, הוכחנו היום משהו חשוב. את בהחלט המגינה של קאירן ו..."

"אני עשיתי את ההחלטה שלי. אני לא יכולה לסכן את ג'יימס יותר משהוא כבר בסכנה." היא אמרה במהירות שג'יימס לא יבין, ואמא הנהנה באיטיות.

"את בטח יודעת מה הבן שלי בשבילי קלייטון... ומה את מסכנת."

"אני בטוחה שאת גם מבינה מה הוא ג'יימס בשבילי מרוסיה. אז אל תשחקי איתי את המשחקים האלו..." אמא נאנחה באכזבה, אבל שוב הנהנה ללא מילה נוספת.

"קאירן, מחר בלילה אנחנו עוזבים. יום אחרון בבית הספר." הנהנתי בקושי, מרכז תשומת ליבי היה באהבה שלי יוצאת מהחיים שלי.