המלאך שלך

פרק שלושים ושבע - הכנות

-נקודת מבט של קלייטון-

"את בטוחה שזה היה רעיון טוב?" ליאו שאל כשסידר את הספרייה, מכין את הכל בזהירות למה שעומד להתרחש פה. הרגשתי שאני מחללת מקום.

"לא. אבל זה פיתיון טוב. לך תקרא לאלי ומרינה. בינתיים, הדבר הזה שכאן יועיל בטובו לסגור את הפה שלו." לבשתי את המעיל שליאו ארגן לי יחד עם הבגדים החדשים, מביטה בדניאל שעמד מולי עם הפרצוף בתוך הספר וחפר על כל פיפס חדש שמצא. "צריך להפיץ מהר מאוד את השמועה שהמלאך חסר הגנה." התיישבתי חזרה על המיטה, מביטה בידיי שנשארו עליהן צלקות עמוקות מהמפרק של היד עד המרפק.

יכולתי עדיין להרגיש את השריפה המשתקת של הלהבים שלהם, שהיו מלאים רעלים. כשנכנסתי לבית החולים לפני שנה, דניאל, שד מוזר לחלוטין, היה הזה שנכנס לחדר של הטיפול הנמרץ והזריק לי את הנוגדן והציל אותי, ולפי ליאו אני חזרתי מעולם המתים. הכי נורא, זה שיכולתי להרגיש עדיין כל שלב רגשי שבו קאירן היה.

בכל פעם שעצמתי את עיניי, יכולתי עדיין לראות את הבעת פניו המבוהלת כשאמרתי לו שאני עייפה.
הייתי מאוד עייפה...

הרגשתי את הבהלה של קאירן כשראה את הדם. הרגשתי את הפחד שלו כשהגעתי לבית החולים, לכאן בעצם. ולא יכולתי לעשות כלום. העולם היה שחור, הגוף היה כבד מידי בשביל שאני ארים אותו או חלקים ממנו.

ואז הגיעה המכה, אחריי הבהלה. הצער העמוק ששטף אותו, אותנו. הרגשתי הכל. הדמעות אז זרמו ללא מעצור מעיניי. המלאך שלי עבר על מותי צער כל כך עמוק, ואני נשארתי מאחור.

"כן יישארו לך צלקות." דניאל, אמר בקול שקט וסגר את הספר בחבטה כשקיבל הודעה. "לירה מחכה לסימן ממני, אנחנו חייבים למהר."

"אנחנו עדיין לא מוכנים בכלל!" קראתי בהלם. "מרינה עוד לא החזירה לנו תשובה על היחידה הצבאית שלה, אלי עוד לא קראה לזאבים והנשקים לא מוכנים. אתה רוצה שהם יחסלו הכל?!"

"אני אומר לך שאנחנו חייבים למהר! השדים עומדים להגיע בכל רגע! הם לא אומרים על המתקפה לאף אחד. כשזה קורה, תהיה לך התראה של עשר דקות. גג. ואת באמת רוצה לגרום לג'יימס לחכות לך עוד שנה שלמה?"

הסכין נוצרה במהירות מהחול בידיי ונהמתי בפראות כשהצמדתי אותו עם הסכין לקיר בחוזקה. "שלא תעז לערב את ג'יימס בזה."

"הוא כבר כל כך עמוק בזה בגללך, אין לך מושג עד כמה."

"שניכם תשתקו." ליאו אמר לנו בנהימה. "עוד ישמעו אתכם וזה מה שחסר לך קלייטון." השתתקנו שנינו, ושחררתי את דניאל ללא כל רצון והתרחקתי אחורה בצעדים איטיים. "טוב, בואו נחזור על מה שהולך לקרות."

לקחתי נשימה עמוקה והבטתי לעבר ליאו. "כל הנשקים יהיו מוכנים כאן בעליית הגג, כל מה שיישאר זה לקרוא לכולם ולאסוף לפני המתקפה עצמה. קודם כל, אנחנו ננסה להחדיר היגיון למוח שלהם של מה שבאמת מתרחש ביקום הזה ובקיום שלהם, ואז נראה אם נפתח במתקפה."