המלאך שלך

אפילוג - הנצח שלנו

-שנתיים לאחר מכן-

כשעמדתי מתחת לכתובת החדשה של קלייטון, הרגשתי שאני לא מסוגל לנשום. הרגליים שלי היו נטועות במקום, כשכל הראש שלי הסתחרר בספקות בלתי פוסקות.

לא דיברתי איתה כלל כל השנתיים האלו. איש לא נתן לי מידע על כל מה שקורה בחייה. המטרה שלי הייתה, להרגיש אותה. וכל מה שחשתי, היה נראה לי משונה. במהלך השנתיים האלו, אני הרגשתי געגועים עזים ואהבה שלא הפסיקה לשנייה.

ידעתי שאני לא אוכל להפסיק לאהוב אותה, היא נהייתה כל עולמי תוך שנתיים והמשיכה. ארבע שנים, אלו ארבע שנים של אהבה לאישה שלא יכלה להבטיח לי דבר. אבל אהבתי אותה, וידעתי בוודאות דבר אחד. אני לעולם לא הייתי מתאהב כך במישהי שלא הייתה אוהבת אותי חזרה באותה מידה.

הגיע ממנה רגש לתוכי, של אהבה וגעגועים במשך שנתיים. אז ידעתי שהיא כן מחכה לי. אבל התחושות המשונות היו מעורבים באושר שמעולם לא חשבתי שאפשר להרגיש, בגאווה לפעמים ואפילו התרגשות בלתי פוסקת.

קפצתי בבהלה מהפלאפון שלי מצפצף, מחזיר אותי בבת אחת למציאות. אמא שלחה הודעה, שואלת לשלומי ואם כבר הגעתי לבית של קלייטון. אבל לא יכולתי לענות לה, כי לא הצלחתי להזיז את הרגליים שלי קדימה.

אבל בסופו של דבר הן התחילו לזוז.

במשך שנתיים שלמות דמיינתי שאעמוד על סף הדלת שלה, אחוז התרגשות ושמחה. אבל עכשיו, ברגע האמת, אני עומד על סף הדלת שלה מלא בחששות, ספקות. מה אם כל מה שחשה, היה למעשה לא כלפיי?

מה אני אעשה, אם יפתח לי את הדלת גבר אחר, שאליו קלייטון שייכת עכשיו? הרמתי את היד שלי, נושם עמוק בתור הכנה לדפיקה הזו. הרגשתי מבוהל. הנקישות של היד שלי על הדלת הדהדו בכל רחבי הבניין. הלב שלי פעם במהירות מסחררת. עמדתי לאבד את זה.

"מי זה?!" שמעתי קריאה של קול יחסית נמוך, אבל לא מספיק. זיהיתי שזה הקול של ג'יימס, בערך.

כחכחתי בגרוני בלחץ. "קאירן!" קראתי חזרה.

היה שקט. שקט מחריש ורועם. ואז נביחה של כלב. מה..? יש להם כלב...?

שמעתי את המפתח מסתובב בדלת, והיא נפתחה לרווחה כשג'יימס הופיע לנגד עיניי שמיד נפערו. הוא גדל, מאוד. הוא גבה, מאוד. שיערו שהיה יחסית ארוך כשהלכתי, סופר קצר מאוד ופניו החלו לקבל נוקשות של. הוא החל להפוך מילד לגבר. החיוך שלו היה חושף שיניים והזכיר את אחותו הגדולה, והרגשתי ת כל הדאגות שלי מתכווצות כלא היו.

"טוב לראות אותך שוב אחי!" הוא קרא ומיד חיבק אותי. הרגשתי שאני נרגע רק מכך, הוא קיבל אותי תוך כמה שניות בודדות.

"גם אותך." אמרתי בכנות כשהרגשתי שאני הולך לקרוס. הייתי חייב לשתות משהו. לא... אני חייב לראות אותה ואז לשתות משהו. "מה קורה?"