אהבה בהכחשה

פרק 20

קימברלי
הבטתי בחדר שאני מתגוררת.
הוא היה יפהפה. גאד.

הוא היה בצבעים קרים בדיוק כמו שאר ביתו של ג'יימס.
הבנתי שהבית אפיין את ג'יימס , כאילו הצבעים הקרים נהפכו לבן אדם הקר.

כשגיימס שכנע אותי לגור איתו, הבנתי שהוא שנא להיות לבד והוא חיפש מישהו.
עיניו נצצו ובחיים לא ראיתי את ניצוץ התקווה בעיניו של ג'יימס , רציתי להחזיר את התקווה לחיו.

הדפיקות בדלת העירו אותי מהבהייה הממושכת שלי במחשב הנייד.
״כן?״

הדלת נפתחת וג'יימס עומד שם, הוא נראה ישנוני ועיניו עדיין ישנוניות כשהוא כבר לבוש ומאורגן בחליפה לעבודה .

״השעה חמש בבוקר.״ אני מגחכת . ג'יימס מתקדם אליי ומרים אותי מותניי אל המיטה, יוצא מצב שאני מתיישבת עלייה .

בלי התראה מוקדמת ג'יימס מושך ברגליי ואני כבר לא יושבת, אלא שוכבת. ג'יימס מניח את ראשו על הבטן שלי , גורם לי לייבב בהפתעה.
״מה את מכינה לאכול?״ קולו חלש ואני יכולה לזהות חיוך בקולו.

הוא באמת שואל אותי מה אני מכינה לאכול בצהריים כשהשעה חמש לפנות בוקר??

התחלתי לצחוק, ״ג'יימס.״
ג'יימס הכניס את ראשו מתחת חולצתי וצחק גם . צחוק כל-כך נעים.

אלוהים.. למה זה מרגיש כל-כך טוב לשמוע אותו צוחק בזכותי?

״את יודעת,״ הוא מוציא את הראש מהחולצה שלי ושיערו מתבלגן בצורה חמודה . ״אני מסיים מוקדם, אותי נלך לאכול במסעדה?״ קולו מתרגש.

״כן. זה יחסוך לי עבודה ,״ אני מחייכת. ״אני עצלנית.״ אני ממלמלת.

״אוכל איטלקי?״ נשמע טוב .

״כן, למה לא?״ אני מחייכת. ג'יימס מחזיר את ראשו מתחת לחולצה שלי ואני צוחקת כשהוא עושה זאת.

בלי להשים לב כשצוחקי נרגע, אצבעותיו עוברות על ירכיי ואני נושמת עמוק כדי לא למצוא את עצמי נסחפת אחרי מגעו הממכר.

מגע כל-כך ממכר שמאפשר לי לאשלות .

״ג'יימס.״ אני מזהירה , נבהלת כשהוא נעצר איפה שמכנס הפיגמה הקצר שלי . אני מרגישה את החיוך שלו על הבטן שלי.

״לא עשיתי כלום,״ קולו תמים מדומה ואני כמעט מגלגלת עיניים.

יש שקט כמה שניות.

״קימברלי,״ קולו חלש ועייף כשהוא יוצא מהחולצה שלי, שובר את השקט. ״ספרי לי משהו עלייך.״ הוא מחבק את גופי בצורה שגורמת לי להרגיש בטוחה מאי-פעם.

״מה אתה רוצה לדעת?״ אני שואלת, נזכרת בראיון עבודה שעשה לי בפעם הראשונה שנפגשנו.

״משהו על הילדות שלך.״