אהבה בהכחשה

פרק 12

חלק 3
קימברלי
״את יודעת כמה זמן לא עשיתי שישי?״ הוא שואל בהרמת גבה, גונב לי חתיכת עוף ומכניס לשפתיו הבשרניות שגורמות לליבי להלום בחזה.

״כמה?״ קולי יוצא חלש , רועד . שיט! אני לא מצליחה להתרכז.

״קרוב לעשרים שנה,״ הוא אומר בפשטות . 20 שנה?!

״הו, וואו , רציני?״ אני שואלת בהלם . ״למה ?״

״ההורים הביולוגים שלי נרצחו כשהייתי בגיל תשע, והמשפחה המאמצת לא הייתה בקטע של שישי ושבת.״ הוא אומר, מרים את כתפיו בפשטות. והייתה לי הרגשה שהוא מעלים כל-כך הרבה דברים .

המשפחה הביולוגית שלו נרצחה?

״המשפחה הביולוגית שלך..?״ שאלתי ברמיזה המומה.

״כן.״ קולו יצא קר . ״תספרי לי עוד משהו עלייך.״ הוא רצה לברוח מזה , אני איפשרתי לו את זה וליבי התכווץ בחזה בכאב.

״אני שומרת שבת לבד , מגיל שתים-עשרה,״ לחשתי.

״לבד? אף אחד מהמשפחה שלך לא שומר איתך?״ הוא הרים גבה.

״לא, לא ממש .״ צחקקתי במבוכה. שוב.

״וואו, את בת עשרים ושתיים?״ הוא הרים גבה. הנהנתי לחיוב , ״אז.. את שומרת כבר עשר שנים.״ הוא היה בהלם .

״כן, משהו כזה .. טוב , עכשיו תורך. ספר לי משהו עלייך.״ אמרתי סקרנית.

״אני לא רוצה,״ הוא אמר בכנות , כיווצתי את גבותיי בכעס.

״אבל אני סיפרתי.״

״בסדר.. לא אמרתי שגם אני אספר .״ הוא גיחך בכעס, ״תספרי לי עוד משהו על עצמך.״

״לא.״ אמרתי בכעס קטן. ״לא אספר לך.״

״וואלה?״ הוא הכניס אצבע לפיו , מלקק את הרוטב. גורם לי להביט לשפתיו . וואו, הן מגרות בטירוף.

״כן. עד שתספר לי גם,״ מיהרתי להתאפס על עצמי .

״אז אל תספרי לי.״ הוא קם מהשולחן וליבי התכווץ באכזבה, רציתי שישאר לשבת איתי, רציתי שיעריך את השבת , לפחות בשבילי.

״לאן אתה הולך?״ הרמתי את עיניי באיטיות.

״הבגדים לא נוחים לי.״ הוא מלמל ונעלם מאזור הראייה שלי.

לקח זמן ואני הספקתי לחשוב על ג'יימס ועליי ודמיינתי בראשי עוד כמה רגעים מתוקים . ג'יימס לא חזר בעשר דקות הקרובות ואני הספקתי לסיים לאכול ואפילו לסדר אחרינו את הבלגן .

בדיוק שסיימתי הוא הגיע . ״למה סידרת?״ הוא נשען על הדלפק ובחנתי אותו . שיערו היה מעט רטוב, אבל לא יותר מדי. הוא לבש מכנס טרניג שחור של נייק וחולצה שהבליטה את השרירים היפים שלו , שחורה גם .