אהבה בהכחשה

פרק 6

קימברלי גוטמן
רקדתי לצלילי המוזיקה , אהבתי כל-כך את השיר הזה. אהבתי כל-כך ניו-יורק ונילחמתי על התקווה שלי , נלחמתי כדי לא לאבד אותה.

בנתיים אני מזייפת בקולי קולות. ״Hear if New York," כמעט צעקתי, ניסיתי להפיק צלילים גבוהים יותר. ״New York.. New York," הפסקתי לשיר והתפרצתי בצחוק.

אוי אלוהים, בטח לשכנים נהרס עור התוף.

אני חתיכת מזייפת.

הפלאפון השמיע את הצליל שיעדכן על מייל חדש . בכל זאת, רצתי למחשב ומיהרתי להיכנס למייל .

מצטערים להודיע כי לא התקבלת לחברת אסתטיקה קליין.
מעדיפים שלא להיכנס לבלגן עם מר בראדרו.

בן ז.. —-
מה לעזאזל ?! חשבתי שאנחנו בסדר! ״טוב, אני בכלל לא רציתי את העבודה הזאת!״ המצב רוח השתנה בין רגע . בזכות המייל הדפוק הזה . עבודה ארורה. שונאת אותה.

הוא פאקניג צוחק עליי?
חשבתי שהכול ביני לבין ג'יימס הסתדר , מסתבר שלא .

אחלה .
חשיבה מטומטמת .
מה חשבתי לעצמי באמת?!

פאק! אני כל-כך עצבנית .

אני ממהרת למשוך את הפלאפון ולשלוח לו הודעה.

חשבתי שאנחנו בסדר!
-אני-

אני ממתינה לתשובה ושנייה לפני שאני מתייאשת מכל שהוא לא ענה להודעה שלי, אני מקבלת תשובה . מג׳יימס .

אין אנחנו, תיכנעי.
-ג'יימס -

לעזאזל! הוא חייב להיות כזה חרא?!

אבל כבר אני אמרתי לך שזה החלום שלי! למה אתה כזה חרא?!
-אני-

ואני כבר אמרתי לך שחלומות משתנים . חבל על המאמץ.
-ג'יימס-

אני שונאת אותך.
-אני -

תשנאי בלב .
-ג'יימס-

הוא מנסה לשגע אותי או מה?! כי אם כן , זה ממש ממש עובד לו. כאילו, לעזאזל איתו .

לפחות לי יש לב.
-אני-

אני נאנחת בכעס ומקללת אותו, ״ג'יימס בראדרו! אתה כזה מניאק!״ אני צועקת לפלאפון . מודעת לכך שהוא לא ממש שומע אותי.

ובגלל זה, אני רוצה שתעופי מפה.
-ג'יימס-

אני מנסה להבין את ההודעה האחרונה שקיבלתי ממנו , במטרה להבין מה נסגר איתו . כאילו, מה הקשר הלב שלי לניו-יורק?

אמא שלי תמיד אמרה לי בתיכון : ״כשאת לא מבינה את החומר טוב, תקראי שוב.״ בחיי, ניסיתי להכניס את מה שהיא אמרה לחיי היום-יום שלי וזה ממש עזר . אז ניסיתי לקרוא את ההודעה שלו שוב ושוב .. ועדיין לא הבנתי.

אני מרגישה כאילו אני כמעט נחנקת מהדמעות של עצמי .

״למה ? למה ניו-יורק כל-כך שונאת אותי?״ אני מייבבת בבכי .
לבסוף אני נרדמת , נרדמת שכל כולי דמעות כמו טיפשה ובכיינית.

•••

אני לא רואה כלום מלבד החושך , אור נוגע בגופי כשמגע ממכר עושה זאת . אני מחניקה את הגניחה שלי .
״קימברלי,״ זה הקול שלו . של הסיוט שלי .
אני פוקחת את עיניי באיטיות ופניו נראות הכי יפות בעולם..
אני גונחת כשהמגע שלו ממשיך על גופי.

•••

אני פוקחת את עיניי בבהלה .

למה זה קורה לי?

למה אני מרגישה שונאת בזמן שאני.. לא יודעת, מחבבת?

אני.. מתוסכלת .

למה אני מרגישה טוב כשאני חולמת עליו, אבל מרגישה רע כי זה לא נכון עבורי?

*

שנאתי כמה שרציתי אותו, מסוג השנאה שאוהבים.
כי השנאה היא גבול דק של אהבה בהכחשה .

*