אהבה בהכחשה

פרק 13

קימברלי
היום הוא יום חופשי.
המחשבות שלי תקועות ומתוסכלות כי גיליתי שהטריק המסריח שג׳יימס עשה לי, ביאס וגרם לי לבכות כל-כך הרבה.

באותו היום ההוא שג׳יימס אמר שנכנס שבת, מסתבר, שלא באמת נכנס. שהיה לי מספיק זמן עד שיכולתי להכין אפילו אורז ומשהו בקטנה .
אני לא מתלוננת על השישי , אבל אני שונאת שמשקרים לי.

שקר די הורס ושובר את האמון שאני מנסה לבנות באנשים במשך הרבה זמן.

ועכשיו, אני מביטה במראה הגדולה של החנות מעצבים , מנסה לאהוב את עצמי- לשם שינוי.
השמלה הצמודה בצבע הכחול רויאל שאני לובשת , מחמיאה לי ולשם שינוי אני באמת מוצאת את עצמי יפהפייה .

אני רק תוהה אם אוכל לעמוד בגבול המחיר .
חמש-מאות דולר לשמלה זה מטורף.

הבד שלה בד משי והוא צמוד ומשקיף על צורה יפה. המראה נותן קלאסה ובאותה צורה הוא משדר עושר .

״כן, בטח,״ אני שומעת קול נשי ציפציף ונוכחות מוזרה תוקפת אותי.

אני נושמת עמוק ונכנסת בחזרה לתא מדידה, מחליפה לבגדים שאיתם באתי . אז לקנות את השמלה ? כן, אני אקנה.

אני יוצאת מתא המדידה וליבי מחליק לתחתוני הלגמרי פתאום רטובים .
זה ג'יימס , הוא עומד קרוב לזאת שהייתה במשרדו , הכלבה ההיא .
זה מעצבן אותי , כאילו, מי היא בשבילו?

״טוב לראות אותך, מיס גוטמן,״ קולו איטי והוא בוחן את גופי באיטיות ואני מכווצת את גבותיי. הוא ראה אותי עם השמלה ההיא?

״כמה זמן אתה פה?״ אני שואלת, כועסת .
אני עדיין כועסת שהוא שיקר לי.

״מספיק בשביל לראות שהשמלה הזאת מצאה חן בעינייך. אז את קונה אותה או מה?״

שיט. שיט. שיט .

אין לי מספיק כסף, אבל אם לא אקנה אותה זה יהיה מביך. ״גם ככה אין לי לאן ללבוש אותה,״ אני מגחכת בכעס , ג'יימס מחייך חיוך משועשע.

״יש אירוע לכבוד החברה בעוד שבועיים. תלבשי לשם.״ הוא אומר ואני שוקלת לסטור לו או לבעוט לו בביצים שלו . שישתוק כבר!

״השמלה חגיגית מדי.״ אני מנסה לשכנע את עצמי ואותו.

מינוס לא בא בחשבון.
מינוס בבנק לא שווה שמלה.

״כן,״ הוא מגלגל עיניים באדישות , לא מאמין לי. ג'יימס מתקרב ולוקח ממני את השמלה ומביט במחיר ואז שפתיו מתעקלות לחיוך, הוא מגחך כאילו זה משעשע אותו. ״זה המחיר. תודי בזה.״

״לא , זה ממש לא המחיר.״ אני מתעצבנת, מסמיקה בצורה לא הגיונית. הגרון שלי גם נעשה ממש יבש.

״כן, מה שתגידי,״ חתיכת חרא שכמותו.

״ג'יימס, מה אתה אומר?!״ הבחורה יוצאת מתא המדידה עם אותה שמלה שלבשתי רק בצבע אדום. ג'יימס מעביר בנינו את המבט וזורק עלייה את השמלה שלקח ממני והיא תופסת במהירות.

״תמדדי אותה.״ הוא אומר לה , מתגרה בי .

״אוי אלוהים,״ אני ממלמלת . נפגעת מההתנהגות המעליבה שלו.

״תשארי .״ הוא פוקד, עוצר אותי.
להישאר בשביל שהוא ישפיל אותי? אני אוותר על התענוג .

״תעיף את היד שלך ממני , ג'יימס , אין לי כוח למשחקים שלך.״ אני לוחשת בראש מושפל, הדמעות די חונקות שלי וקולי יוצא רועד .

״אני אהבתי את השמלה עלייך.״ הוא אומר בשקט. ״אם זה יעשה לך טוב, אני אקנה לך אותה.״ כן... זה לגמרי משגע אותי.

דמעה מחליקה מעיניי ואני מנגבת אותה במהירות בידי הפנויה, אני מרימה את ראשי בחדות ואני רותחת מכעס . ״אני לא צריכה את הכסף המזויין שלך. אני צריכה להזכיר לך שהכסף שלך... לא מועיל לאף אחד?״ אני עוקצת בכוונה את הסוף ומרגישה כלבה נוראית.

ידו משחררת את שלי באיטיות ואני נאנחת בכעס . ״את אהבת אותה.״ הוא לוחש בכעס . שנייה אחרי זה הבחורה יוצאת עם השמלה שאני מדדתי לפני שנייה.

״אני עכשיו, לגמרי לא אוהבת אותה.״ חול חול ואין מה לאכול .
וואו, כמה שטויות אני מאכילה את עצמי .

״אחלה.״ הוא לוחש , עדיין מביט בי ולא טורח להחמיא לבובה שהגיעה איתו. אלוהים, אני כזאת קנאית .

אני מגלגלת עיניים בכעס, מתרחקת מגיימס ויוצאת מהחנות, בחזרה לגודל של ניו-יורק .

ניו-יורק הייתה כל מה שרציתי, ניו-יורק הייתה החלום שלי, אבל עכשיו אני מרגישה כאילו החלומות שלי משתנים. אני רק רוצה אהבה טובה שתהיה לי לנצח . אני מניחה שגיימס צדק עוד בפעם הראשונה.

חלומות משתנים .

כנראה שניו-יורק לא מתאימה לי, כנראה שלא אהיה סופרת .
ושוב- כנראה שחלומות , אכן משתנים.

••••

אוהבת.🥰