Fight || אית'ן דולן - סיפור מתורגם

Epilogue

*3 חודשים מאוחר יותר*

עברו כבר 3 חודשים מאז שאית׳ן ״מת״.
הגוף שלו היה כל כך חלש.. רק מחר משחררים אותו מהבית חולים.
כל הזמן הזה הייתי פה איתו, הייתי הולכת הביתה רק כדי להחליף בגדים ולהתקלח וגם זה רק אחרי שהוא היה משכנע אותי שהכל בסדר, שהוא יהיה בסדר ושאני יכולה ללכת לנוח קצת.
גם גרייסון, שון וליסה היו בבית החולים רוב הזמן.

״לאב..״ אית׳ן קרא לי מוציא אותי ממחשבותיי ״ממ..?״ ספק שאלתי ספק מלמלתי, מרימה את מבטי ופוגשת בעיניו המהפנטות ״בואי..״ הוא אמר ופינה לי מקום לידו במיטה, עליתי והנחתי את ראשי על חזהו ״אמרתי לך כבר כמה שאני אוהב אותך?״ הרמתי את מבטי אליו ושפתיי נפגשו עם שפתיו
״גם אני אוהבת אותך״.

-למחרת בבוקר-

היום אית׳ן חוזר הביתה. עזרתי לליסה לארוז את כל הדברים שהיו לאית׳ן בחדר בית החולים וגרייסון הביא לו בגדים נקיים.
אית׳ן יצא מחדר האמבטיה לבוש במכנס טרנינג וטישרט ״סוףסוף לראות אותך לבוש בבגדים נורמליים ולא בפיג׳מה הנוראית הזאת״ אמרתי ואית׳ן פשוט גיחך ומשך אותי לחיבוק מוחץ.

אחרי כמה התארגנויות נוספות, וכמה עשרות דפים שההורים של אית׳ן היו צריכים לחתום עליהם, יצאנו מבית החולים והתקדמנו למכוניות.

כשהגענו הביתה אית׳ן לקח אותי לחדר שלו ״גאד כמה שהתגעגעתי לחדר הזה״ הוא אמר והתיישב על הכיסא.
דמעה זלגה מעיניי ואחריה עוד דמעה ועוד אחת.. ״היי היי מה קרה?״ אית׳ן שאל בעודו נעמד ומנגב את דימעותיי ״סתם.. אני פשוט שמחה שהכל מאחורינו ושאתה בסדר עכשיו..״ אמרתי מחייכת אליו הוא נשק למצחי וחיבק אותי ״בערב נלך אני ואת לחוף ההוא שלקחתי אותך אז..״ הנהנתי מחזקת את החיבוק.

——-

חזרתי לבית שלי כדי שאוכל להתארגן לערב, התקלחתי וכשיצאתי לבשתי שמלת טישרט עדינה, כזו שאפשר ללבוש ביום יום בצבע אדום ונעלתי סנדל עדין שהתאים לשמלה.
שמתי מעט בושם ודאורדורנט והשארתי את השיער פזור.
״מוכנה?״ אית׳ן שלח לי הודעה ״כן״ השבתי ״אני בחוץ״ הוא ענה ויצאתי מהחדר לוקחת איתי את הטלפון ומפתח.
״יצאתי עם אית׳ן״ אמרתי לאמא שלי ויצאתי מהבית.

כשהגענו לחוף היו שם מלא נרות וורדים אדומים - הפרחים האהובים עליי, שהובילו למנהרה, בתוך המנהרה היו שמיכות וכריות ומסביבן נרות.
הסתובבתי לאית׳ן בפרצוף מופתע ״מתי הספקת לעשות את כל זה?״ שאלתי בעודי מרימה את ידיי ומצביעה על הכל
״האמת שלא היה לי זמן אז ביקשתי מגרייסון״ הוא חייך אליי חיוך ביישן, הוא היה לחוץ ״מה קרה? למה אתה לחוץ?״ שאלתי וכרכתי את ידיי מסביב לצווארו ״אני צריך לשאול אותך משהו״ הוא אמר מתרחק ממני מעט ורוכן על בירכיו ״אית׳ן..״ לחשתי ״איימי, את היית שם בזמנים הכי קשים שלי והוכחת כמה חזקה האהבה שלנו, אני רוצה להיות שם בזמנים הכי קשים שלך, אני רוצה להירדם לצידך בכל לילה ולהתעורר לצידך בכל בוקר, בחיים שלי לא אהבתי ככה מישהו, את משלימה אותי, את החצי השני שלי, את אהבת חיי, התינשאי לי?״ בכיתי והנהנתי ״כן!״ הצלחתי להוציא את המילה הקטנה הזו מפי ומשכתי אליי את אית׳ן לנשיקה עמוקה ועוצמתית.
התקדמנו לעבר המנהרה, לא מתנתקים לרגע וטוב, אני מניחה שאת ההמשך אתם מבינים לבד ;)

———

טוב אז הכותבת לא כתבה אפילוג וראיתי שאתן רוצות שאני אכתוב אחד אז הנה, מקווה שאהבתן ותודה שקראתן את הסיפור, אוהבת xo