פרק אחרון.. מתרגשים?
———-
המכונה התחילה לצפצף והרופאים נכנסו מהר לחדר, דוחפים אותי החוצה וסוגרים את הדלת. רצתי לגרייסון "משהו קורה!" אמרתי בוכה וגרייסון חיבק אותי. הרגשתי את הלב שלו פועם במהירות.
ישבנו עוד חצי שעה בחדר ההמתנה ״דולן אית׳ן״ הרופאים קראו וקמנו במהירות
״אני לא יודע איך זה אפשרי או מה קרה בדיוק - אבל הוא חי״ דמעה זלגה על פניי ״אפשר לראות אותו?״ שאלתי ״כן, אבל אתם חייבים להיות זהירים״ נכנסנו לחדר וראינו את אית׳ן מחובר למלא מכשירים ״היי..״ אית׳ן אמר וקולו נשבר ״ששש.. אל תתאמץ״ אמרתי מניחה את ידי על לחיו. דמעות התחילו לרדת על פניי, לא הצלחתי להחליט אם הן דמעות של שמחה או דמעות של עצב.
״אני חי״ הוא אמר בגיחוך ״זה לא מצחיק״ אמרתי ואית׳ן לבכות, ניגבתי מהר את דימעותיו ״אל תבכה״ אמרתי מלטפת אותו ״אני לא בוכה בגלל שכמעט מתתי, אני בוכה בגללך״ הוא אמר וכתגובה עשיתי פרצוף מבולבל.
״איימי,את ידעת שזה יקרה בסופו של דבר אבל נשארת נאמנה ולא חשבת על לעזוב. את תמיד היית לצידי וגרמת לי לשמוח, גם כשהיית רחוקה גרמת לי לשמוח רק מלחשוב שאת קיימת. אם לא את אני לא הייתי שורד עד עכשיו״ נישקתי אותו באיטיות ועדינות ״להישאר איתך הייתה ההחלטה הכי קלה שהייתה לי״ לחשתי באוזנו.
———
אז זה היה הפרק האחרון, מקווה שנהנתם :)
הכותבת לא כתבה אפילוג אז אם אתם רוצים שאני אכתוב אחד תודיעו לי ;)
YOU ARE READING
Fight || אית'ן דולן - סיפור מתורגם
Fanfictionמה אם יום אחד, בדרך הכי לא צפוייה, תכירו את הבן אדם שישנה את חייכם, את הנפש התאומה שלכם ואותו בן אדם צריך אתכם לצידו בשלב הכי קשה של חייו, תישארו לצידו? או שאולי תמשיכו הלאה בחייכם? קרדיט לכותבת @grayson.47 קרדיט למתרגמת @oriyavanunu (אני)
