הוא פתח את פיו כאילו שיש לו משהו להגיד אך הוא סגר אותו מבלי לומר דבר. "מה?" שאלתי מצחקקת "אין לי מילים" הוא אמר בחיוך "גם אתה נראה טוב" אמרתי מחייכת גם אני.
"הייתי אומר לך כמה טוב את נראת אבל אין מילים שיתארו עד כמה שאת יפה" הוא אמר רוכן קדימה ומנשק אותי. הנשיקה הזו הייתה שונה משאר הנשיקות שלנו, היא הייתה איטית והיה אפשר להרגיש את האהבה עוברת דרכה.
"אנחנו הולכים או מה?" גרייסון שאל, שובר את הנשיקה ומחייך אלינו "כן , יוצאים עכשיו" אית'ן ענה, לא שובר את קשר העין בנינו. "היי, אני ליסה וזה בעלי שון" אימו של אית'ן אמרה בעודה מתקרבת אלינו "היי מר וגברת דולן" אמרתי בעודי לוחצת את ידם "פשוט תקראי לנו שון וליסה" אביו אמר בחיוך, חייכתי חזרה והלכנו לאוטו.
הייתי צריכה לשבת בין אית'ן לגרייסון במושב האחורי. אית'ן הניח את ידו על הירך שלי "אני אוהב אותך" הוא לחש באוזני. חייכתי וניסיתי שלא להסמיק "אני אוהבת אותך" אמרתי מניחה את ראשי על כתפו. הגענו למסעדה והתיישבנו. דיברנו הרבה, שון וליסה ממש נחמדים. "תודה שהחזרת את הילד הזה בחזרה לחיים" ליסה אמרה מסתכלת על אית'ן ועליי. אית'ן הסתכל עליי וחייך. לאחר שסיימנו לאכול חזרנו לבית של אית'ן, עלינו לחדרו ונשכבנו במיטתו. נשכבתי על הצד ונשענתי על היד שלי, אית'ן משך אותי קרוב יותר אליו והחביא את ראשו בצווארי. "בייב, אני חייבת ללכת" אמרתי מנסה לקום אבל הוא משך אותי בעדינות בחזרה למיטה. "תישארי" הוא אמר, הנשימות החמות שלו על צווארי גרמו לגופי להצטמרר. "לא נראה לי שאמא שלך תאהב את זה" אמרתי "זה בסדר" הוא מלמל, לא זז מצווארי. "אין לי שום דבר ללבוש" אמרתי, הוא נאנח והצביע על הארון. קמתי ונכנסתי לארון שלו, סוגרת את הדלת מאחוריי. (בחו"ל הארון זה כמו חדר קטן בתוך החדר עצמו). מצאתי חולצה ארוכה ושחורה, וכשהורדתי את השמלה נזכרתי שלא לבשתי חזייה 'נהדר' חשבתי לעצמי. לבשתי את החולצה ובגלל שאני תמיד לובשת שורט מתחת לשמלות שלי לא לקחתי ממנו מכנסיים. נכנסתי למיטה, מתכסה בשמיכה כשפניי פונות לקיר וגבי לאית'ן. הוא חיבק אותי ממאחורה מצמיד את גבי לחזהו, עוטף את ידיו מסביב לבטני.
------------
זה היה פרק 7, מקווה שנהנתן/ם אל תשכחו להצביע בכוכב למטה ולהגיב ♥
מטרה לפרק: 5 הצבעות ו2 תגובות
ΔΙΑΒΑΖΕΙΣ
Fight || אית'ן דולן - סיפור מתורגם
Fanfictionמה אם יום אחד, בדרך הכי לא צפוייה, תכירו את הבן אדם שישנה את חייכם, את הנפש התאומה שלכם ואותו בן אדם צריך אתכם לצידו בשלב הכי קשה של חייו, תישארו לצידו? או שאולי תמשיכו הלאה בחייכם? קרדיט לכותבת @grayson.47 קרדיט למתרגמת @oriyavanunu (אני)
