חיבקתי את גרייסון ״אני יודע, אני יודע, זה קשה״ הוא אמר מחבק אותי ומניח את הלחי שלו על ראשי ״חשבתי שהוא בסדר״ אמרתי מרימה את מבטי לגרייסון ״זה מה שכולנו חשבנו״ הוא אמר ונאנח. נשמתי נשימה ארוכה וניגבתי את הדמעות. יצאתי מהבית שלהם והלכתי למכונית של אית׳ן נשענתי עליה מסתכלת על הבית שלהם וחושבת. אני לא יכולה לדמיין מה עובר על אית׳ן עכשיו, הוא בטח מפחד ולחוץ כל כך.
*נקודת מבט אית׳ן*
״תיקח אותה!״ צעקתי על גרייסון, הוא לקח אותה למטה והיא נאבקת בו, מנסה להשתחרר מאחיזתו. זה עדיף בשבילה, היא צריכה למצוא מישהו שתמיד יהיה שם בשבילה. היא צריכה מישהו שיאהב אותה כל הזמן ולא יפחד לפגוע בה. כי כשאני אמות זה הולך לפגוע בה. אני צריך שהיא תשכח ממני ותמשיך הלאה.
אני מעדיף שהיא תיפגע עכשיו מאשר אחר כך. אני שונא את המחשבה שהיא תהייה בבית חולים כל פעם שאני שם, אני לא צריך שהיא תדאג יותר ממה שהיא כבר דואגת. אם כמה שאני רוצה להיות לידה זה כואב לי לדעת שעוד מעט אני לא אהיה פה ולה לא יהיה אף אחד.
*נקודת מבט איימי*
התחלתי ללכת לכיוון הבית שלי לפני שיתחיל לרדת גשם. עברתי ליד הפארק שהיה ריק ושקט בגלל מזג האוויר והחלטתי שאני אשב שם קצת, התיישבתי בספסל והתחלתי לבכות.
אני לא יכולה לאבד את אית׳ן הוא הדבר הכי טוב שקרה לי מאז שמג מתה. התחיל לרדת גשם ואני נשארתי שם על הספסל בוכה. למה הוא? הוא לא עשה שום דבר רע, הוא לא פגע באף אחד, זה לא מגיע לו!
נזכרתי בכל הפעמים שהוא צחק והיה שמח, אני מתגעגעת כלכך לתקופה הזו.
*נקודת מבט אית׳ן*
איימי.. אני חושב עליה צוחקת כשאני מדגדג אותה, צועקת כשזרקתי אותה למים הקרים של הים, על זה שהייתי מנשק את האף הקטן שלה כשהיא ישנה.
אני לא יכול לאבד אותה אני צריך אותה איתי לפני שאני מת. מה עשיתי?!
יצאתי מהחדר בריצה וירדתי במדרגות ״לאן אתה הולך? יורד גשם!״ גרייסון צעק, התעלמתי ממנו ויצאתי מהבית.
רצתי לבית של איימי ואמא שלה פתחה את הדלת ״אית׳ן!״ היא אמרה מופתעת ״איימי פה?״ שאלתי מתנשף ״לא, חשבתי שהיא איתך״ היא ענתה ״היא הייתה אבל היא עזבה״ הסתובבתי והתחלתי לחפש אותה. אחרי כמה דקות של חיפושים הגעתי לפארק וראיתי אותה יושבת בספסל, נאנחתי בהקלה שסופסוף מצאתי אותה.
היא בטח שונאת אותי ומרגישה רע עכשיו.
״איימי״ קראתי לה והיא הסתובבה, למרות שכולה הייתה רטובה מהגשם ראו שהיא בוכה. היא קמה מהספסל ורצה אליי, היא חיבקה אותי חזק כאילו שזה החיבוק האחרון שלנו ״איימי, הבטחתי לעצמי שאני אלחם, ואני אלחם עד היום האחרון שלי. הבטחתי לעצמי שאני לעולם לא יעזוב אותך, למרות המצב שלי. אני מבטיח לך שאני אדאג לך ואגרום לך להרגיש בטוחה עד היום שאני אמות״ אמרתי והיא התנתקה מהחיבוק, היא חייכה חיוך עצוב ונישקה אותי ״אני אוהבת אותך, לא משנה איך אתה נראה או איפה אתה״ היא אמרה ״אני אוהב אותך״ אמרתי ונישקתי אותה שוב.
———
סורי על העיקוב כפיצוי אני מעלה עוד מעט עוד פרק.
זה לא אומר שאתם לא צריכים להצביע ולהגיב >_<
אוהבת ❤️
YOU ARE READING
Fight || אית'ן דולן - סיפור מתורגם
Fanfictionמה אם יום אחד, בדרך הכי לא צפוייה, תכירו את הבן אדם שישנה את חייכם, את הנפש התאומה שלכם ואותו בן אדם צריך אתכם לצידו בשלב הכי קשה של חייו, תישארו לצידו? או שאולי תמשיכו הלאה בחייכם? קרדיט לכותבת @grayson.47 קרדיט למתרגמת @oriyavanunu (אני)
