פרק 16: הפרעות אכילה ושאר עוולות העולם
"כן, טוב, זה לא המון, אבל זה מה שיש," מלמלה לייני והחוותה בידה על החדר. זה היה חדר פשוט; שתי מיטות מעץ כהה, עם מצעים פשוטים בצבעים שונים, שתפסו כל אחת פינה אחרת בחדר. ליד כל מיטה הייתה שידת בגדים לבנה, ועליה חפצים אקראיים. וילון פשוט לבן, וכמעט שקוף, היה תלוי על החלון היחידי שבחדר. קירות לבנים חשופים. זהו.
"זה נראה נחמד," לא שיקרתי לגמרי, אבל גם לא דיברתי הכול אמת. לייני פלטה נחרת צחוק ציני.
"כן, בטח," היא גלגלה את עיניה.
"זאת המיטה שלך?" שאלתי והתיישבתי על המיטה הצמודה לקיר הימני של החדר, זאת עם המצעים הלבנים.
"כן," אמרה. "איך ניחשת?"
"המצעים של המיטה השנייה ורודים," השבתי. היא צחקה. הסתכלתי על שידת הבגדים של לייני. לא ראיתי עליה המון חפצי נוי ותמונות - בניגוד לשידה השנייה שבחדר - אלא רק שתי תמונות ממסוגרות של לייני ושל דרו; אחת מטקס הסיום של דרו, והאחרת מטקס הסיום של לייני. לא היו שום תמונות של הוריה. תמיד שאלתי את עצמי אם התחברתי ללייני בזכות העובדה העצובה ששתינו באנו ממשפחות לא מתפקדות. שתינו לא מחוברות להורינו, אבל קשורות קשר חזק עם אחינו הגדולים. לשתינו היו הורים כושלים.
אנחנו דומות מבחינות מסוימות, אך גם שונות לגמרי בתכליתנו. בגלל זה כל כך הופתעתי כאשר גיליתי על הפרעת האכילה של לייני. זה היה משהו שמתאים לי לעשות - לא ללייני. לייני היא האמיצה והחזקה מבין שתינו. אני הרכה ולעיתים הפחדנית. היא לא אחת כזאת שתאבד שליטה כשהכול מתפרק. ואני - לעומתה - כן.
לייני נראתה בריאה יותר, אבל עצמות הבריח הבולטות שלה עדיין העבירו בי רעד לא נעים כשעיניי רפרפו עליהן בטעות. עדיין היה לה קר המון, למרות ששאר האנשים היו מסווגים את מזג האוויר כ"לוהט כמו הגיהינום".
רק אחרי כמה זמן נודע לי שלייני אמנם הפסיקה להקיא בכוונה את האוכל שלה- בין השאר כדי להפסיק לעורר את חשדי - אבל באותו הזמן גם הפסיקה לאכול בכלל. היא החליפה הפרעת אכילה אחת באחרת ממש מתחת לאפי. אני האנוכית, העסוקה עם הבעיות האישיות של עצמה, לא שמה לב לשום דבר כזה. שנאתי את עצמי על כך.
"אז איך החקירה מתקדמת?" לייני שאלה והתיישבה על המיטה לצדי. נשענו שתינו על הקיר הלבן.
"כריס ואני הצלחנו לגלות משהו חשוב, אבל זהו פחות או יותר. לא גילינו שום דבר חדש מאז," נאנחתי ועדכנתי אותה בפרטי הפגישה עם מלינה סנקלייר. "עכשיו אנחנו תקועים."
"תמיד ידעתי שאי אפשר לסמוך על סמית'," לייני אמרה. "את חושבת שיש לו קשר לרצח של פרנצ'סקה?"
"קשר ישיר? לא, לא. הוא חתיכת אגואיסט רודף כוח, אבל הוא לא רוצח," הנעתי את ראשי מצד לצד בשלילה. "אבל מה שכן - הוא לא ממהר למצוא את הרוצח האמתי."
YOU ARE READING
נעדרת | Missing
Mystery / Thrillerנינה, בחורה צעירה מעיירה דרומית וקטנה בארה"ב, נעלמת באופן מסתורי כאשר היא מגיעה לשנתה האחרונה בתיכון. החיפושים אחרי נינה נמשכים שלוש שנים תמימות, בהן היא מוגדרת כנעדרת. בדיוק כאשר הוריה ואחותה הקטנה, דניאל - גיבורת הספר, מאבדים תקווה למציאתה, נינה ח...
