לי את שייכת

פרק 46- ירה

בבוקר הלכנו למלון של ליאם והתחלנו לבצע את התכנית.
אני עליתי לחדרו עם המזוודות שהיו בידי, וכולם חיכו לנו למטה.
״יש לך כל מה שאת צריכה?״ ליאם שאל אותי ואני הנהנתי.
״אנחנו הולכים עכשיו לראות את אבא שלי?״
״כן. את הולכת לראות אותו וישר אנחנו הולכים.״
״לאן בדיוק אנחנו הולכים?״
״את כבר תיראי. עכשיו, תביאי את הטלפון שלך.״
״הטלפון שלי? למה?״
״המצב חוזר לקדמותו, לא באמת חשבת שאני אמשיך לתת לך להיות עם הטלפון נכון?״ שאל שאלה רטורית.
שיט! יכול להיות שהתכנית תידפק.
נשמעה דפיקה בדלת, ליאם פתח אותה ועמדו שניים מהביריונים שלו.
״קחו את המזוודות שלנו למטה ותגידו לסלבה (הנהג שלו) שאנחנו כבר יורדים.
הם עשו כדבריו.
״הטלפון״ אמר לי והושיט את ידו.
״ליאם אולי תחשוב על זה ק..״
״עכשיו!״
שמתי את הטלפון שלי אצלו ביד בלב ברירה וירדנו למטה.

נכנסנו לאוטו התחלנו לנסוע.
כשהסתובבתי, לשמחתי גיליתי שהם מאחורינו ובנתיים התכנית ממשיכה כרגיל.
הנסיעה נמשכה כשעה וכשהגענו ראיתי מולי בית קטן, יצאנו מהמכונית ונכנסנו לתוך הבית.
״בואי אחרי״ אמר והחל לעלות במדרגות לקומה העליונה.
כשהגענו לקומה למעלה הוא פתח דלת של חדר אחד ואבא שלי היה שם, ישן על המיטה.
״מרקוס קום!״ ליאם צעק לו.
״אבא!״ צעקתי בבכי ורצתי לחבק אותו.
״קים?״ שאל בטשטוש מהשינה.
״התגעגעתי אלייך כל כך״ אמרתי והבכי לא הפסיק.
״אוי קימי שלי״ אמר וחיבק אותי בחוזקה.
״אני מצטער שלא הייתי שם ועל כל מה שעברת״ אמר לי וגם הוא החל לבכות פתאום.
אני חושבת שזה הפעם הראשונה אחרי שאמא שלי מתה שראיתי אותו בוכה.
הפסקנו את החיבוק והחזקנו ידיים.
״אתה יודע?״ שאלתי אותו וניגבתי את הדמעות שרק המשיכו.
״הבחור כאן״ החל לומר בעצבנות והסתכל על ליאם שעמד בפתח הדלת ואז מיד לאחר מכן יצא.
״סיפר לי הכל. הוא לא הפסיק לומר שאת שלו, ושאת שייכת רק לו ושאנחנו נפסיק להרחיק אותך ממנו.״
״אנחנו, הוא מתכוון לחברים שלי?״
הוא הנהן.
״מה שמזכיר לי שאני צריך להודות להם, שהם הסתכנו בשבילך ככה.
אני זוכר שישבתי פה ימים על גבי ימים ושמעתי איך שהוא מתעצבן עליהם, עלייך.
הוא גם תמיד קשר אותי לכיסא הזה״ אמר והסתכל על הכיסא שהיה מונח בפינת החדר.
״רק לפני שלושה ימים הוא החליט שהוא משחרר אותי מהכיסא בגלל ״שאני מתנהג יפה״, אני כל הזמן הייתי מאיים להרביץ לו, אם הביריונים שלו לא היו כאן הייתי כבר מזמן יוצא מפה.
אני מניח שהוא סיפר לי את כל הסיפור זה כי הוא רוצה לפרוק את כל העצבים שלו, הוא רוצה לספר למישהו מה עובר עליו.״
״אבל איך..איך הוא תפס אותך אבא?״
״הייתי בשדה תעופה בדרך אלייך, בחזרה לקליפורניה ובחור שהיה מאחורי בתור למזנון שם איים עליי עם אקדח מאחורה ולחש לי שאם אני לא בא איתו עכשיו הוא יהרוג אותי, אז הייתי חייב לבוא איתו.
פיטר ניסה לעזור לי אבל הבחור ישר ירה בו מול כולם והוביל אותי למחוץ לשדה תעופה.
חשבתי שזה רק בחור שמכיר אותי ורוצה את הכסף שלי, אבל לא, הוא הוציא אותי החוצה ושם ראיתי את ליאם.
ישר זיהיתי אותו, את יודעת מכל השיחות וידאו שעשינו ביחד והתמונות ששלחתם לי והסקייפ..
ואז הם לקחו אותי לבית הזה ואת יודעת את ההמשך.״
הבכי נהפך ליותר חזק.
״הוא הרג גם את פיטר?!״
״לצערי כן״ הוא אמר גם הוא בבכי ושוב חיבק אותי.
״אני אוציא אותך מפה היום!״
״איך? הוא לא יתן ואני לא רוצה שתסתבכי״
״הוא הבטיח לי שהוא ישחרר אותך בתנאי שאני..״ שתקתי.
״שאת מה? בתנאי שאת מה קים?״
״בתנאי שאני אבוא איתו. והפעם לתמיד.״
״מה?!״ הוא אמר בעצבנות. ״לא! ממש לא אני לא מוכן!״
״אבל אבא תקשיב שנייה יש לנו תכנית אנח..״