לי את שייכת

פרק 7- זה רק אגרוף

-נקודת מבט ליאם-
התעוררתי בבוקר וראיתי שקים לא נמצאת בדירה, אמילי בדיוק ירדה במדרגות מלמעלה כנראה שהיא הלכה לצחצח.
"אם אתה מחפש את קים, היא לא פה. היא הלכה ללוות את אבא שלה לשדה תעופה הוא טס היום, היא תחזור יותר מאוחר."
"אה.. אוקי תודה אמילי." השבתי לה.
כולם נשארו אצלנו עוד קצת ואז הלכו בשעה אחת, דין גם יצא איתם מחוץ לדירה.

השעה 4 הגיע והלכתי לביתה של קים לבדוק מה שלומה, לדבר איתה קצת.
הגעתי לדלת ושמעתי צרחות, שמעתי את קים צועקת.
דפקתי על דלת ביתה בחוזקה אך לא הייתה שום תשובה.
"קים, קים הכל בסדר?? תפתחי לי!!!"
המשכתי לדפוק בדלת וחיפשתי תוך כדי עם עיניי משהו שיעזור לי לפתוח את הדלת.
ראיתי משהו מנצנץ מעציץ קטן מפלסטיק, הוזזתי קצת את העציץ וראיתי מפתח.
במהירות רבה פתחתי את הדלת עם המפתח, נכנסתי לבית והיה די שקט, הצעקות נפסקו.

"קים? קים את פה?" שאלתי בלחש.
חיפשתי בכל החדרים בקומה התחתונה אך לא מצאתי אותה.
עליתי למעלה במדרגות שמעתי לחשושים מחדר מסויים פתחתי אותו וראיתי את דין עם בוקסר והוא היה מעל קים.
במהירות הורדתי את דין מעלייה והתחלתי להרביץ לו.
העפתי לו אגרופים ואז קים ניסתה להפריד בנינו ובטעות העפתי לה אגרוף.

ישר עזבתי את דין שדימם מאגרופיי ורצתי אל קים שעפה לקצה השני של החדר.
"פאק קים אני מצטער לא התכוונתי."
"זה בסדר" אמרה בלחש.
"לא זה לא, תני לרא.. "
"זה בסדר ליאם." קטעה את דבריי.
"קים תתני לי לרא.. "
"זה בסדר!!!" היא צעקה.
נבהלתי מהצעקה שלה, ושתקתי.
"סליחה לא התכוונתי לצעוק, זה רק אגרוף, יעבור לי."
ורק עכשיו שמתי לב שהיא חצי ערומה, הוצאתי מפית מהמעיל השחור שלי, ניקיתי את פנייה מהדם, וכיסיתי אותה בשמיכה שהייתה על מיטתה.

-נקודת מבט קים-
"מה הוא עושה פה? הוא פגע בך?" ליאם שאל בדאגה.
"כמעט.. תודה." השבתי לו.
הוא חייך חצי חיוך ומיד מבטו נהיה רציני.
"מה הוא עשה פה?" שאל עם פרצוף עצבני.
"א..אני לא יודעת.. הוא בא לפה שיכור ואמר לי שהוא צריך לדבר איתי, וא..אז הוא התחיל לדבר איתי עלייך, ושהוא רוצה שנפסיק לצאת.. ואז הוא פשוט עלה מעליי ו.."
"כן מפה אני כבר יודע." הוא הסתכל עליו בעצבנות ואז עליי.

רעדתי כולי, עדיין לא עיכלתי את מה שקרה.
"ליאם הוא רק היה שיכור... הוא לא ידע מה הוא עשה תיקח אותו הביתה ותטפל בוא."
ודברו על זה מחר בסדר? אתה מבטיח לי?"
הוא המשיך להסתכל עליו כאילו רוצה לרצוח אותו.
"איך את יכולה לרחם עליו ככה?!"
"כי אני מכירה אותו, ואני יודעת שזה לא היה מכוונה רעה וגם אתה יודע."
שמתי את שניי ידי על לחייו.
"אתה תעזור לו?"
"כן" אמר בלחש.
עליתי על קצות האצבעות, ונישקתי אותו על השפתיים.
"תודה." השבתי לו.
ליאם לקח את דין על כתפיו למכוניתו השחורה והם נסעו.
נכנסתי להתקלח, רציתי לשכוח מכל היום הזה.
כשסיימתי, נכנסתי למיטתי ונרדמתי.

למחרת בבוקר אמיליה העירה אותי משנתי ואמרה לי שיש לי אורחים.
עשיתי קוקו גבוה שיצא קצת עקום, ירדתי למטה וראיתי את דין וליאם.
"מה.. מה אתם עושים פה?"
ליאם בא לדבר אך דין הקדים אותו.
"באתי להתנצל" הוא אמר והתקרב אליי מה שגרם לי לזוז אחורה בבהלה.
הוא הבין כנראה שאני עדיין מפוחדת וחזר למקומו.
"ליאם סיפר לי מה קרה והזדעזתי, חלק מהדברים בכלל לא זכרתי שעשיתי לך. אני כל כך מצטער קים."
"אני סולחת לך.. " אמרתי בלחש, ניסיתי לחייך.
"הוא גם סיפר לי מה עשית בישבילי אחר כך, איך דאגת לי."
"הכל בסדר דין, באמת. אני יודעת שזה לא אתה, זה בגלל שהיית שיכור."
"עדיין קים זה לא מצדיק את זה, אם הייתי עושה לך משהו בחיים לא הייתי סולח לעצמי."
ראיתי כמה שקשה לו עם מה שקרה, חייכתי חיוך והעזתי לתת לו חיבוק.
"אני יודעת, ואני סולחת לך." אמרתי והתנתקתי מהחיבוק.
הלכתי גם לחבק את ליאם ולחשתי באוזנו,
"תודה."
הוא חייך חיוך ונישק אותי, והפעם ראיתי שדין חייך.

היי לכולם,
תודה על הצפיות אוהבת אותכן/ם הכי בעולם.
ואני יודעת, זה היה פרק קצת משעמם חד פעמי, מבטיחה.  ❤❤❤