לי את שייכת

פרק 8- לישון בים

בשבת בערב יצאנו כל החבר'ה לישון בים ליומיים.
דין, ריי ורואי ניסו להדליק מדורה,
שון, ליאם, וג'ון הרכיבו את האוהל הגדול. שיין וג'פרי דאגו למנגל, אני ואמילי עזרנו להם עם האוכל.
לידינו היו עוד חבר'ה שקטנים מאיתנו בערך בשנה, שנתיים.
הסתכלתי עליהם במבט מהופנט בילתי מוסבר, אחד מהם חייך אליי וחייכתי אליו חזרה.
שערו היה חום כהה, ועיניו היו בצבע דבש.
ליאם הסתכל על הסיטואציה הזאת עשה פרצוף מאיים ועצבני, והמשיך לעבוד.

כעבור 20 דק' סיימנו לסדר את כל הדברים,
האוהל כבר היה בנוי, האוכל היה מוכן והמדורה פרצה בלהבות.
הם פתחו שולחן קטן בתוך האוהל, ושמו מעליו אלכוהול, פיצוחים וקלפים.
ג'ון,שיין, וריי שיחקו רמי ושאר הבנים הסתכלו מהצד ופיצחו גרעינים.
"יאללה יאללה שחק." ג'ון אמר לשיין במבטא מצחיק.
"וואה וואה איזה יד טובה יש לו, גמר עליכם." רואי אמר והזיז את ידו מצד לצד.
"שום דבר, אני הולך לכסח לו את הצורה אחי." אמר שיין והחל לגזוז את ציפורניו בפיו בלחץ.
"מה פתאום אחי, הוא גומר אותך." רואי השיב לו וחיוך ענק ושובב עלה על פניו.
"כן?!" שאל שיין.
"כן." השיב לו רואי.
"מתערבים על זה?!" שיין החל להתעצבן וכולם החלו לצחוק.
הוא מתעצבן מהר ורואי חולה על זה, הוא כל פעם מחדש מצליח להעלות לו את הפיוז.

אני יושבת שם איתם על אחת הכיסאות ליד ליאם, ראשי מונח על החזה שלו והיד שלו מחבקת אותי מאחורה.
אני צוחקת משיין ופתאום ליאם שואל אותי,
"מה זה היה?"
"מה זה היה מה?" אני שואלת אותו ולא מבינה.
"המבטים האלה שדפקת עם הילד הזה."
"סתם הוא חייך אליי אז חייכתי אליו בחזרה.."
"טוב שזה לא יקרה יותר." פקד, וקולו היה יציב.
"סליחה?!" הסתכלתי עליו והעפתי ממני את ידו.
"אם אני ירצה לחייך למישהו ליאם, אני יחייך אליו."
פרצופו של ליאם החל להיות עצבני.
"מה הפאקינג קטע שלך?! אני אומר לך שזה מציק לי אז על תעשי את זה יותר!!" הוא החל לצעוק וכל הבטים בחדר הופנו אלינו.
"תגיד לי אתה נורמאלי?! כולה חייכתי אליו מה עובר עלייך?!"
"טוב קים אין לי כוח לריבים הדפוקים האלה, פשוט על תעשי את זה יותר וזהו." קולו התרכח טיפה.
שתקתי. כולם המשיכו להתעסק בעניינים שלהם והסיטו מאיתנו את המבט.
הסתכלתי עליו במבט עצבני, רציתי לרצוח אותו, הוא כל כך עצבן אותי.
"דפוק." אמרתי לו ועברתי לשבת לצידו של ג'פרי.

"מה קרה קימי?" הסיט ג'פרי את מבטו מהמשחק והניח על כתפיי את ידו.
"אוף, הוא כל כך דפוק." צעקתי.
"מה הוא עשה לך?" הוא שואל ופרצופו מודאג.
"הוא התעצבן עליי שחייכתי לפאקינג ילד."
"איזה ילד? מהילדים האלה פה לידינו?"
"כן." עניתי והסתכלתי על פינה בחדר בפנים עצבניות.
"קימוש אל תתייחסי אליו." אמילי באה מהצד השני שלי וחיבקה אותי.
"הוא סתם בטח עצבני על משהו ומוציא את זה עלייך."
"לא אמילי, לא נראה לי. הוא לא דפוק עד כדי כך שהוא התעצבן שחייכתי לילד בגלל שעבר עליו יום רע. זה משהו אחר."

"בואו לאכול" צעק שון.
יצאנו החוצה וישבנו על מיזרונים סביב המדורה.
כולם דיברו אחד עם השני ואכלו.
"היי סליחה יש מצב יש לכם פחמים?"
שאל פתאום אותו ילד שחייך אליי.
"כן בטח בוא אחריי." השיב לו ג'פרי.
"תודה וסליחה על הפרעה."
"זה בסדר לא הפרעת." אמרתי לו.
הוא חייך אליי עוד הפעם, חייכתי חזרה.
ראיתי את ליאם יושב ומוזיז את רגלו הימנית בעצבנות, כאילו מנסה לא להתפרץ בכעס.
"את כזאת רעה" אמילי לחשה לי האוזן והחלה לצחוק.
"מגיע לו," אמרתי ופרצתי בצחוק יחד עם אמילי.

השעה הייתה כבר מאוחרת וכולם היו עייפים, כל אחד ישן עם מישהו במזרון זוגי גדול, חוץ ממני שישנתי במזרון לבד וגם כך ליאם, וריי.
רציתי שאמילי תישן לידי אבל היא ישנה עם שון.
כולם כבר נרדמו ורק אני שכבתי ועיניי פתוחות, מסתכלת לפינות באוהל הגדול, לא מצליחה להירדם.
סובבתי את ראשי לצד השני סגרתי את עיניי, מנסה להירדם.

לאחר כמה זמן, אני מתעוררת ממלמולים ששמעתי.
קמתי ועקבתי לאחר הרעש ששמעתי.
הגעתי לאוהל השני, והרעש התגבר.
הלכתי מאחוריי האוהל, וראיתי את ליאם מכניס אגרופים לאותו ילד, ומקלל אותו.
קפאתי במקום, הפה שלי נפתח, העיניים נפתחו, הייתי בשוק.
פתאום ליאם ראה אותי, והחל להתקרב אליי.
הלכתי אחורה ברעד אך הוא הצליח לתפוס את ידיי, ולעצור אותי.
"א.. א.. אל, א.. אל תיגע ב.. בי." ניסיתי להשתחרר מאחיזתו.

"קים אני מצטער. אבל הוא עצבן אותי, כאילו הוא עשה לי דווקא."
דמעות החלו לרדת על פניי, בכיתי בהיסטריה.
"הוא רק חייך אלי!!!!!" צעקה יצאה מפי תוך כדי בכי.
"את..ה אתה משוגע."
"עלייך קימי, עלייך." הוא אמר, המשיך להחזיק את ידיי בחוזקה ונישק אותי.
ניסיתי להוזיז את ראשי אך מיד הוא תפס גם אותו.
הוא התנתק מהנשיקה וחייך אליי.
"אחחח יפה שלי, אני אוהב אותך."
שחכתי שהילד מדמם שם על החול, בשיא הכוח שלי השתחררתי מאחיזתו של ליאם ורצתי לילד לטפל בו.

ניקיתי את הדם שלו מהפנים, שמתי מחטא ושמתי פלסטר על שריטה שהייתה לו מעל הגבה.
"תודה" הוא לחש לאחר שהתאושש קצת.
"אין על מה" לחשתי גם אני.
"אחי, אני מצטער" אמר ליאם ועמד מאחוריי.
סובבתי את מבטי ופרצופי היה מופתע.
"פשוט אני רואה מישהו עם האישה שלי ואני משתגע, וואלה לא יודע מה קרה לי. סליחה אחי."
חייכתי חיוך גדול, שמחתי שליאם יודע לבוא ולבקש סליחה, ויודע מתי הוא לא היה בסדר.
"בסדר אחי, מבין אותך."
איך הבנים יכולים לסלוח אחד לשני בשנייה, הוא פאקינג עוד שנייה הרג אותך במכות והוא סולח לו?! טוב אני בחיים לא יבין בנים.
התקרבתי אל ליאם וחיבקתי אותו חיבוק גדול.
"אני אוהבת אותך." לחשתי באוזנו.
"סליחה יפה שלי."

הייייייי, מקווה שנהנתם מהפרק.
תגיבו לי מה אתם חושבים על הסיפור ממש חשוב לי לשמוע את הדעה שלכם.
ופליזזז תצביעו.
אוהבת אותכםםם ❤❤❤❤