לי את שייכת

פרק 31- אז את שלי עכשיו

אני ואמילי ישנו יום וחצי אחרי כל השלושה ימים המאיישים האלה.
כל כך הייתי צריכה את השינה הזאת.
שקמנו הכנו לנו לאכול ואז העברנו את היום בצפייה של מלא מלא סרטים, סוף סוף היה לי זמן לעשות איתה דברים לבד. כמו פעם.
אני לא זוכרת כבר מתי בפעם האחרונה היה לנו זמן איכות ביחד.
פתאום שכחתי את כל הצרות. שכחתי שליאם עדיין מסתובב שם בחוץ, שאבא שלי עדיין לא עונה.
השעה הייתה עשר בלילה ובזמן שראינו סרט אמילי החלה לדבר.
״הרבה זמן לא היינו ככה אה?״
חייכתי.
״נכון. שכחתי כבר כמה כיף היה לנו שזה היה רק שנינו.״
״גם אני. מי היה מאמין שזה יקרה לנו אה?״ אמילי אמרה בקול חלוש.
״כל הטירוף הזה.״
החיוך הקטן הזה שהיה על פניי ירד.
״כן..מי..מי היה מאמין.״ עניתי לה.
״טוב אני הולכת לנסות להתקשר לאבא שלי.״ אמרתי לה והלכתי למטבח.
-השיחה מעוברת לתא הקולי-
״היי אבא זאת שוב אני. אני לא מבינה למה אתה לא עונה, לא אתה ולא פיטר.
תחזור אליי בהקדם האפשרי.״
חזרתי לסלון.
״נו?״ אמילי שאלה.
״לא ענה״ אמרתי בהתנשפות וישבתי על הספה.
״אל תידאגי הוא כב... אומיגד קים!!!״
״אמאלה, מה קרה?״
״יש לך מחר יום הולדת!״ היא אמרה במין לחץ כזה.

״אוי אלוהים, הבהלת אותי״
היא הסתכלה עליי במבט רציני.
״מה את מסתכלת עליי ככה? את יודעת שאני שונאת ימי הולדת במיוחד שלי.״
״כן אבל..״
קטעתי את המשפט שלה.
״בלי אבל. אני גם לא הולכת לחגוג יום וחצי אחריי ששניים מהאנשים הכי יקרים לי נפטרו.״
״לא, לא אמרתי לחגוג רק... לנסות להנות״
״אוקיי, אז לא צריך. גם ככה די נהננו היום לא?״
״כן..״
״יופי אז לא צריך לעשות כלום״
״אוקיי, אוקיי הבנתי לא עושים כלום. אני עולה למעלה להתקלח״ אמילי אמרה נישקה אותי בלחי והלכה.

אחריי כמה דקות הטלפון של הבית צלצל והלכתי לענות.
קים: ״הלו?״
ליאם: ״התגעגעת אליי?״
קים: ״ליאם.״ אמרתי בבהלה ששמעתי את קולו ״מה אתה רוצה..?״ אמרתי בעצבים.
ליאם: ״תירגעי אהובה, את יודעת שאני שונא שמרימים עליי את הקול.״
קים: ״למה התקשרת? אתה יכול לעזוב אותי כבר בשקט?!״
ליאם: ״את יודעת שזה לא יקרה.״ שתקתי. ״התקשרתי להגיד לך שאני מחזיק באבא שלך.
קים: ״אתה מה..??״
ליאם: ״שמעת אותי״
קים: ״אני לא מאמינה לך״ אמרתי עם דמעות בעיניים.
ליאם: ״באמת? טוב, אז מעניין למה הוא לא עונה לך לשיחות״
קים: ״אתה משקר״ אמרתי בעצבים והעלתי את קולי. ואז היה רעש ואחריי כמה שניות שמעתי את הקול של אבא שלי.
ליאם: ״קים״
קים: ״אבא״ אמרתי בבכי.
ליאם: ״קים תקשיבי לי אני בסדר.״
קים: ״מה.. איך...״
ליאם: ״תקשיבי אל תחפשי אותי ואל תעשי שום דבר שהאפס הזה אומר לך אני אהיה ב...״ אבא שלי לא הספיק לסיים את המשפט ושמעתי את ליאם מרביץ לו.
קים: ״תעזוב אותו חולה נפש!!!!!!!! צרחתי אך אף אחד לא ענה ורק שמעתי שהוא מרביץ לאבא שלי.
ליאם: ״עכשיו תקשיבי טוב טוב למה שאני אומר לך קים.״ שמעתי פתאום את קולו של ליאם. ״אם את רוצה שאני לא יהרוג את האבא היקר שלך תפגשי אותי בעוד שעה בגן הנטוש. ותוודאי שאף אחד לא ידע לאן את הולכת ולא ידע על השיחה הזאת. שמעת?״ הדמעות לא הפסיקו לרדת לי.
קים: ״אני יבוא, ואתה תשחרר אותו?״
ליאם: ״קודם תבואי״ הוא אמר וניתק.

צרחתי בבכי וזרקתי את הטלפון בחוזקה.
״קים?״ שמעתי את אמילי צועקת לי מהמקלחת. ״הכל בסדר? משהו נפל?״
לקחתי נשימה עמוקה מנסה לעצור את הדמעות.
״כן״ צעקתי לה בחזרה ויכולתי לשמוע את הרעד בקול שלי. ״זה רק הטלפון נפל לי מהיד״
ישבתי בסלון חסרת סבלנות ואחרי רבע שעה שמעתי את אמילי יורדת במדרגות ותוך כדי מדברת איתי.
״טוב אין כל כך מים אז הדלקתי לך את הדוד.״
היא הגיעה לסלון ואז הבחינה בי אבל לא שמתי לב אלייה או למה שהיא אמרה.
״קים בכית?״ היא שאלה.
״מה?״
״שאלתי אם בכית״
״מה? אה..לא נכנס לי מקודם אבק לעיניים אז..״
״אהה..״ היא אמרה והסתכלה עליי מוזר. ״רוצה שנכין משהו לאכול?״
״לא. אני לא רעבה.״
״טוב אז אני הולכת למטבח להכין״ הינהנתי לה עם ראשי והסתכלתי על השעון.
עובר דקה, ועוד דקה, ועוד דקה.. והזמן לא זז.
וכל מה שאני חושבת זה רק אבא שלי. על כמה הוא סובל עם המפלצת הזאת.

לאחר חצי שעה הפסטה של אמילי כבר הייתה מוכנה ואני רציתי ללכת.
״טוב אמילי אני יוצאת אני חוזרת עוד מעט״
״מה זה? לאן?״
״ל..לעשות קצת קניות חסר מלא..מלא דברים בבית״
״מה לבד?״
״כן. אל תדאגי אני אסתדר. אני עם טלפון בכיס עם תצטרכי אותי״
״כן אבל..״
״אמילי זה בסדר, אני יחזור מהר. אוהבת אותך.״
״טוב תעדכני אותי מה קורה״ היא אמרה לי. הנהנתי לה בחיוב ויצאתי.
למרות שקיץ עכשיו הכה בי מין גל קור כזה שהתחלתי ללכת לכיוון הגן שעשועים.
המשכתי ללכת ואחריי עשר דקות הגעתי אבל ליאם לא היה שם. אף אחד לא היה שם. הכל חשוך ודי מפחיד אני חייבת להודות.
לאחר חמש דקות של המתנה שם אני מרגישה זוג ידיים אוחזות בי מאחורה ואז ישר יד אחת סתמה לי את הפה.
התחלתי להשתולל.
״תירגעי אהובה זה רק אני, תירגעי.״
שמעתי את קולו של ליאם. הפסקתי להשתולל וניסיתי להשתחרר מידיו שאוחזות בי אך הוא לא איפשר זאת.
״איי... את לא מבינה איך התגעגעתי אלייך.״ לחש לי באוזן.
אני עצמתי את עיניי בחוזקה מנסה לא לבכות. שום פעם.
״לריח שלך״ אמר, עבר לצווארי ונישק אותו. ״למגע שלך״

ליאם הוריד את ידו מהפה שלי ואז לאט לאט שחרר גם את אחיזתו ממני.
ישר אחרי שהוא שחרר אותי העפתי לו סטירה.
״שלא תעז לגעת בי יותר בחיים״
הוא הסתכל עליי, גיחך, ואז בשנייה אחת חנק אותי.
״אני מציע לך לא לעשות את זה יותר קים״ אמר בטון נמוך ומאיים.
״אחרי הכל החיים של אבא שלך בידיים שלי. תעשי שוב דבר כזה והוא ימות. הבנת?״ הנהנתי בפחד. ״יופי״ הוא חייך ואז עזב אותי.
״תחזיר לי את אבא שלי״
״או כן, אני יחזיר לך אותו. אבל אני רוצה משהו בתמורה״
״מה?״
״אותך. את רוצה את אבא׳לה בחזרה את תצטרכי לוותר על עצמך״
שתקתי והסתכלתי עליו במבט מלא שנאה.
״ואם אני מסרבת?״
״צלצול אחד קטן לעובד שלי והוא מת״
עוד פעם עצמתי את עיניי בחוזקה אך הפעם זה לא עבד, זלגה לי דמעה.
״בסדר״ אמרתי בלחש.
״סליחה, לא שמעתי״ הוא אמר לי למרות שהוא שמע.
״בסדר! אני יעשה את זה. אני מסכימה.״
הוא חייך חיוך ניצחון.
״אז עכשיו את שלי. את יודעת מה זה אומר?
שאני יכול לעשות איתך מה שאני רוצה.״
״תשחרר קודם את אבא שלי. עד שאתה לא משחרר אותו אני עדיין לא הבובה שלך״ אמרתי לו.
הוא גיחך.
״את לא במצב של להציב לי תנאים! אני אמרתי לך שאני ישחרר אותו אז אני ישחרר אותו. עכשיו, בואי לפה״ אמר וקירב אותי אליו.
״תני להנות ממך קצת״
הוא קירב את ראשו אליי לאט ואז נישק את פי באגרסיביות.
אחריי חמש דקות של נשיקה הוא פלט אנחה.
״איי.. קים כבר שחכתי את הטעם שלך.״ הוא אמר וצחק כמו משוגע. ״אבל אל תדאגי, זה לא יקרה יותר״