לי את שייכת

פרק 19- קבלה לאישור המראה

-נקודת מבט אמילי-
"מה נעשה עכשיו?? חזרנו לנקודת ההתחלה." ג'ון אמר בכעס.
הטלפון שלי צלצל וראיתי על הצג שזאת אמיליה.
"טוב בואו נחשוב טוב לאן הוא היה לוקח אותה?" ג'פרי אמר.
"ששש.. אמיליה מתקשרת אליי."

-שיחה בין אמיליה לאמילי-
"אמילי: אמיליה אני קצת עסוקה זה יכול לחכות לאחר כך?"
"אמיליה: למה קים לא עונה לי? ניסיתי להתקשר שלוש פעמים. גם מר פורבס דואג, הוא רוצה לחזור לפה."
"אמילי: לא!!!"
"אמיליה: מה?"
"אמילי: זאת אומרת, לא.. לא צריך אין לך מה לדאוג, כי היא בחופשה כזאת בלי.. בלי טכנולוגיה." הרעיון הזה צץ במוחי בפתאומיות.
"אמיליה: חופשה בלי טכנולוגיה?"
"אמילי: טוב, זה לא בדיוק חופשה זה סדנה כזאת בלי טלפונים, בלי מחשבים, בלי אייפדים בלי כלום. להתנתק מהכל ולהחבר לעצמך, דיברתי איתה כמה דקות אחריי שאת דיברת איתה והיא אמרה לי שהיא שחכה להגיד לך את זה.
וגם אני שחכתי, מצטערת.
אז תגידי למרקוס שלא ידאג, ושהוא לא צריך לחזור כי קים.. קים בסדר." את הבסדר אמרתי בלחש, ובצער.
"אמיליה: ולמה היא לקחה את כל הבגדים בארון שלה?"
"אמילי: אממ.. כי.. כי אולי," לא היה לי אף רעיון והיה נמאס לי לשקר. "אני לא יודעת אמיליה, שהיא תחזור תשאלי אותה."
"אמיליה: אוקיי אמילי תודה.." אמרה אמיליה ונאנחה.

"החרא הזה אפילו דאג שייקחו לה את כל הבגדים מהבית." אמרתי בכעס.
"אי אפשר ככה יותר!!" דין צעק בפתאומיות.
"מה?" שאלתי בבילבול.
"אנחנו צריכים לספר למשפחה שלה, הם חייבים לדעת. לכי תדעי עם המזדיין הזה לא הרג אותה עד עכשיו!!"
"אל תחשוב ככה אפילו!!! היא לא מתה!!"
"איך את יודעת?! אה?? איך את יודעת?!"
"כי הוא לא היה הורג אותה דין, הוא אוהב אותה. את כל מי שקרוב אליה כן, כמו שהוא רצה להרוג אותי, כי לא אכפת לו. אבל אותה הוא לא יהרוג אני יודעת את זה."
דין שתק, הסתכל בעיניי והחל לרדת לו דמעות.
"אם יקרה לה משהו אני לא יודע מה אני יעשה עם עצמי." דין אמר וישב על הרצפה בניסיון, להרגיע את עצמו.
כולם הסתכלו על דין בעצב גם כן.
"גם אנחנו לא אחי, גם אנחנו לא." ג'פרי אמר לו, והרים אותו מהרצפה לחיבוק.

החלטנו לחזור לדירה ולחשוב לאן הוא היה יכול לקחת אותה.
"למה הוא לקח לה את כל הבגדים מהבית שלה?" ג'ון שאל שאלה.
"הוא חושב שהיא תחייה איתו לנצח, שהיא מתחילה חיים חדשים." הסתכלתי לכולם בעיניים. "איתו."
"למה המזדיין הזה עשה את זה?! מה היה לו רע שהיינו כולם ביחד, אני לא מבין." שיין אמר בעצבנות.
"אני וקים גילינו את המרתף שלו, והוא ידע שמשם כבר אין דרך חזרה."
"אבל הוא מתוחכם. הוא סגר את המרתף, החליף פלאפונים.. רואים שהוא יודע מה הוא עושה, הוא לא טיפש" רואי אמר מיד אחרי.
"טוב, אני יילך להביא לכם אוכל ושתייה." ריי אמר.

כבר היה ערב, ובזמן שריי התעסק במטבח, אנחנו המשכנו לחשוב לאן הוא היה יכול לקחת אותה.
"היי" ריי צעק פתאום.
"מה קרה?" שון שאל.
"מצאתי מתחת לדלפק קבלה לאישור המראה."
"מה?!" צעקתי.
"הנה תראו" אמר ורץ לעברנו במהירות.
רואי לקח מידו את האישור.
"אתם חושבים שזה של ליאם?" שיין שאל.
"לא חושבים, בטוחים." דין ענה לו.
"רגע, למה הוא צריך אישור המראה?" שון שאל.
"זה לא ברור? הוא הטיס מפה את קים." ג'ון אמר.
"מה?" אמרתי בהפתעה. "חשבתי שהם בקליפורניה, לא עלה בדעתי בכלל שהוא הטיס אותה." אמרתי בעצבנות.
"גם לי לא." אמר שיין.
"כן גם לי" אמר ריי. "לאיזה רמות המזדיין הזה מגיע."

"מה נעשה עכשיו?! הבן זונה הזה היה יכול להטיס אותה לכל מקום בעולם." ג'פרי אמר בעצבנות.
"אוקיי, אוקיי. אז אנחנו יודעים שהוא הטיס אותה, זה כבר משהו." רואי אמר.
"אני פשוט לא מאמינה שהם לא פה!!! צרחתי והעפתי שני כוסות מים לרצפה. אין לנו סיכוי!! הוא פשוט חושב על הכל." אמרתי בבכי.
"היי, היי, אמילי. תסתכלי אליי." שון אמר והחזיק לי את פניי. "את לא מוותרת עכשיו. את שומעת אותי?!" הוא ניגב את הדמעות שזלגו מעיניי.
"אנחנו לא מוותרים עכשיו.
אנחנו נמצא את קים ואנחנו נחזיר אותה הביתה, ונשלח את המזדיין בתחת הזה לכלא. עכשיו תפסיקי לבכות ובואי נתחיל לברר לאן הוא לקח אותה."
לקחתי נשימה עמוקה, הפסקתי את הדמעות ונתתי נשיקה לשון.
"תודה."

"טוב השעה כבר אחת בלילה, בואו נלך הביתה ונחזור לפה בבוקר. אני כבר עייף." ג'ון אמר.
"כן גם אני, תיהיו פה מחר בעשר." ג'פרי המשיך את דבריו של ג'ון בפיהוק.
"אוקיי, ניפגש מחר." רואי אמר.
וכולם נפרדו לשלום.