"אני מצטערת. הכל בגללי, הכל בגללי." צרחתי בבכי מר לרואי.
רואי ניגש אלי שדמעות בעיניו החזיק בידי וחיבק אותי חזק.
"זה לא!" אמר בבכי. "אל תחשבי ככה!"
לאחר שעתיים של בכי, התקשרנו לחברים עם דמעות בעיניים וסיפרנו להם את כל הסיפור.
שמענו איך כל אחד מהם גם הוא מתפרק בבכי.
לאחר רבע שעה כולם באו לבית חולים בבכי.
הם נכנסו לחדר בהיסטריה.
"לא!!" ג'פרי צעק בבכי שהסתכל עליו.
"ריי!!" אמילי גם צעקה בבכי.
היא התקדמה לעברו מהר, ברכיה ננעצו ברצפה והיא חיבקה אותו חזק.
"למה?! למהה?!"
דין היה עם הגב מסובב אלינו.
"דין.." שון החל לומר בלחש עם דמעות.
שון נגע בו בכתף ואז דין החל להשתגע.
"אל תיגע בי!!!!" הוא צרח.
ועניו היו אדומות ונפוחות מבכי.
"אל תיגע בי!!"הוא בעט בכיסא לצד השני של החדר ושבר אותו.
לפתע גם הוא התרסק על הרצפה בבכי מר.
"למה דווקא אותו?! למה?!" הוא צעק ונתן לדמעות לזרום על פניו.
ג'ון בא אל דין וחיבק אותו.
"אלוהים לוקח רק את הטובים" אמר ג'ון בלחש, חנוק מהדמעות.
שיין עמד בצד, בשקט. מסתכל על ריי ומנסה להחניק את דמעותיו ללא הצלחה.
שון עמד מאחורי אמילי וחיבק אותה מאחורה.
"הוא כל כך קר." אמילי אמרה כשהחזיקה בידו, מנסה לחמם אותו.
רואי התקרב אליו והחזיק גם הוא בידו. הוא התקרב אליו לאט לאט ולחש לו:
"אני אוהב אותך." ונישק אותו.
הוא לקח את השמיכה וכיסה את ריי.
"התקשרתי לאבא של ריי, סיפרתי לו הכל. הוא יבוא להלוויה, הוא בדרך." אמר רואי בלחש, מתקשה לדבר.
"וגם אבא שלך בא" רואי אמר והסתכל על דין.
"אתה לא ענית לו לטלפון. הוא דואג לך תתקשר אליו."
דין הוציא את הטלפון מכיסו ויצא החוצה.
עבר כבר שעה והשמש עוד מעט תצא.
רואי נשאר בחדר עם שיין וג'ון, ג'פרי ושון הלכו להביא אוכל, דין איפה שהוא בבית חולים, ואני ואמילי יצאנו לסיבוב קצר בבית חולים יד ביד.
הבית חולים היה שקט ומידי פעם יכולנו לשמוע השתעלויות של מטופלים.
"אז מה קרה בסוף עם ליאם?" אמילי שאלה.
"רואי עילף אותו וברחנו משם עם ריי לבית חולים. ואני יגיד לך את האמת.. אני די מודאגת.
אין לי מושג איך הוא לא הגיע לכאן עד עכשיו, ואני מרגישה שמשהו רע קרה. יש לי תחושה לא טובה."
"לא,לא. אל תכניסי את עצמך לסרטים עכשיו. אוף! אני כל כך שונאת אותו. לא נמאס לו??"
אמילי אמרה ואפילו לא התעצבנה היא כבר חסרת כוחות.
המשכנו ללכת בשקט ולפתע נזכרתי באמיליה.
"אמילי.." עצרתי את ההליכה שלנו והחלו לרדת לי דמעות.
"למה את בוכה?" שאלה בדאגה וניגבה את הדמעה שזלגה על פניי.
"אני.. אני נזכרת עכשיו באמיליה. אני לא יודעת מה לעשות!! אין לי למי ללכת לבקש עזרה!! הגופה שלה שם, אני פשוט השארתי אותה ככה. הדלת של הבית שלי פתוחה, ויש שם את הגופה שלה וכל החדר שלי מלא דם ואבא שלי לא עונה לי ו... ואני לא יכולה כבר.. אני לא יכולה כבר!!!!! למה כל זה קורה לי למה?!"
"אוי קימי" היא חיבקה אותי.
"יש לך אותי. ואת תשני אצלי עד שנמצא מה עושים, ואני יגיד לאבא שלי שיעזור לנו."
"לא, לא" אמרתי במהירות.
"למה לא?"
"הוא יפנה למשטרה ויש שם מלא אנשים שעובדים בשביל ליאם כמו כריס."
"אוקיי..אז נספר לו הכל ונגיד לו לא לפנות למשטרה. אני בטוחה שהוא ימצא משהו לעשות את מכירה את אבא שלי"
"לא לא אמילי אני לא רוצה שהם ידעו מזה, ואני לא רוצה לסכן יותר אף אחד. מה עם ליאם עוד שם? מה עם הוא יהרוג את את אבא שלך? לא לא אני לא רוצה."
"אז מה את רוצה לעשות?! את לא יכולה לטפל בכל זה לבד!" אמילי אמרה בחוסר סבלנות.
"אני.. אני יילך לשם עם אחד מהבנים, דין או ג'פרי.. הם יעזרו לי לנקות שם הכל ולעזור לי עם אמיליה."
"אני גם יבוא" אמרה אמילי. "ואז נלך אליי."
"תודה אמילי אני בחיים לא ישכח את כל מה שאת עושה בשבילי."
"בשביל זה יש חברות." אמרה לי והתחבקנו.
YOU ARE READING
לי את שייכת
Romanceקים היא נערה צעירה בת 17 שמתגוררת עם אביה בקליפורניה. אמא שלה מתה כשהיא הייתה בת 10. לילה אחד פגשה קים בנער בן 18 בשם ליאם, היא לא ידעה שמאז החיים שלה הולכים להשתנות, ולא לטובה. (גמור) -מכיל תכנים- *מיניים* *קללות* *אונס* *תכנים אלימים* *האחריות ע...
