השעה רבע לשמונה בבוקר ועוד רבע שעה היה צריך להיות ההלוויה לריי.
כולם עזרו לי לנקות את הבית כולל טיילר וסטיב.
אני אמילי דין ושון ניקינו למעלה בחדר שלי, והשאר טיפלו באמיליה וניקו את הדם למטה.
הדם של ריי שהיה על רצפת חדרי לא ירד עד הסוף. בזמן שאנחנו משפשפים חזק ברצפה עם הספוג בשביל להוריד את הדם, ג'פרי ורואי עלו למעלה.
"אממ... קים?" ג'פרי אמר לי.
"מה?" שאלתי בעודי ממשיכה לנסות להוריד את הדם.
"אנחנו הולכים לקבור את אמיליה את רוצה..לראות אותה לפני?"
ישר הסתכלתי על אמילי מנסה לא להוציא דמעות.
"כן, היא רוצה" אמילי ענתה במקומי.
ירדנו למטה וראיתי את אמיליה נמצאת בתוך ארון קבורה שלא היה סגור עד הסוף.
עוד מרחוק יכולתי לראות את החור שליאם עשה לה בראש.
התקדמתי אלייה לבדי.
הסתכלתי עלייה והחזקתי בידיה שהיו קרות.
אחריי רגע קצר של שקט התחלתי לדבר.
"רציתי להגיד לך תודה.." התחלתי לדבר בשקט בעיניים עצומות.
"תודה שהיית שם בישבילי כשלא היה לי אף אחד, תודה שדאגת לי כמו אמא, תודה שתמיד נשארת ערה אם לא הייתי חוזרת הביתה מוקדם. תודה. וגם רציתי להגיד שאני מצטערת, אני כל כך כל כך מצטערת."
הדמעות ירדו לי.
הסתכלתי עלייה, נישקתי את ראשה וסגרתי את הארון קבורה.
שון התקדם לעברי ושם יד על כתפי.
"אני וג'פרי נלך לקבור אותה." אמר ומיד לאחר מכן חיבק אותי.
"מה עם ההלוויה של ריי?" ג'ון שאל.
"אנחנו נגיע בזמן להלוויה שלו" ג'פרי התערב.
הם הרימו את ארון הקבורה של אמיליה לכיוון האוטו.
"רגע" עצרתי אותם, הסתכלתי על כולם.
"תודה שעזרתם לי פה אני באמת, באמת לא יודעת מה הייתי עושה בילעדייכם"
"בשביל זה אנחנו פה" שיין אמר.
וכולם חייכו כאות הסכמה עם שיין.
אחריי ששון וג'פרי נסעו, סטיב ניגש אליי.
"אני מצטער" הוא אמר.
"זה בסדר, זה לא כאילו זה אשמתך."
ידיו היו בכיסים הוא חייך חיוך קטן ואז הסתובב לדבר עם דין וטיילר.
השעה שמונה הגיע והגענו להלוויה של ריי בבית הקברות.
אחריי שקברו אותו, טיילר רצה להגיד כמה מילים.
"בן שלי." החל לומר בבכי. "אני פה בהלוויה שלך ואני לא מאמין.
אני לא מאמין שאתה לא נמצא איתי פה יותר.
אני לא מאמין שאני לא יזכה לראות אותך יותר, שאני לא יזכה לחבק אותך יותר, אני לא מאמין שלקחו לי את הבן היחיד שלי. הבן שאני כל כך אוהב.
הבן שגידלתי טיפחתי והאמנתי בו כל כך."
המילים שלו שברו אותי.
כולם מהצד בכו גם הם.
"אני אוהב אותך" אמר טיילר.
ישר איך שטיילר סיים את המשפט, דין החל לדבר.
"ריי... אני יודע שאתה שומע אותי, אני גם יודע שעכשיו אתה מחייך למעלה. בשמיים.
אני יודע שהגעת למקום טוב יותר ושאתה שומר עלינו. על המשפחה שלך, על החברים שלך.
אני לא יודע מה אני יעשה בלעדייך בעולם הזה.
בלי השטויות שלך, בלי הצחוקים שלנו, שרק אנחנו מבינים."
הסתכלתי על רואי בעצבות. ראיתי שעוד שנייה הוא מאבד את זה.
"תודה על הזמן הזה שהיית איתי, אני בחיים לא ישכח אותך." אמר דין וסיים את דבריו.
נשארנו שם עוד קצת בדממה, ואז הלכנו לכיוון המכוניות.
רואי לא רצה להגיד כלום, היה לו קשה מידי.
אני ואמילי שילבנו ידיים והלכנו מאחורי כולם.
אמילי נאנחה. "שני הלוויות ביום אחד. אני לא מעכלת."
הסתכלתי עלייה והנהנתי.
"תגידי את לא חושבת מה קורה עם ליאם?" אמילי שאלה.
האמת שכל כך הייתי עסוקה בריי שהוא ברח לי מהראש בארבע שעות האחרונות.
"אני חושבת שהוא התחיל לעכל שהוא הרג את החבר הכי טוב שלו." עניתי לה.
"לבן אדם הזה אין לב, את באמת חושבת שהוא יושב עכשיו באיזה פינה ובוכה על זה שהוא רצח את החבר שלו"
"עזבי. אני לא רוצה לחשוב על זה, אני רק רוצה ללכת לישון. לא ישנתי שלושה ימים רצופים. וגם אתם לא."
"צודקת" אמילי אמרה.
"אמילי אולי..אולי את תוכלי..לישון איתי? אני פשוט.."
אמילי קטעה את דבריי.
"את לא צריכה להסביר! ברור שאני יבוא."
כולנו חזרנו לבתים שלנו.
וטיילר וסטיב ישנים בדירה של ריי ודין.
אני נכנסתי להתקלח ואמילי הייתה צריכה להיכנס מיד אחריי.
כשסיימתי, ניסיתי לישון ולא הצלחתי.
אמילי יצאה מהמקלחת וראתה שאני עדיין ערה.
"למה את עדיין ערה?"
"אני לא מצליחה להירדם" עניתי לה.
"למה?" שאלה ונשכבה לצידי.
"אני..אני..לא יודעת, אם ליאם יחזור וייקח אותי שוב ואת לא תשימי לב והפעם הוא ייקח אותי למקום ש..."
"קים!" אמילי קטעה אותי.
"את בחרדות. תירגעי הכל בסדר.
אני פה איתך. אוקיי?"
"אוקיי" עניתי לה.
היא חיבקה אותי, ושנינו נירדמנו.
YOU ARE READING
לי את שייכת
Romanceקים היא נערה צעירה בת 17 שמתגוררת עם אביה בקליפורניה. אמא שלה מתה כשהיא הייתה בת 10. לילה אחד פגשה קים בנער בן 18 בשם ליאם, היא לא ידעה שמאז החיים שלה הולכים להשתנות, ולא לטובה. (גמור) -מכיל תכנים- *מיניים* *קללות* *אונס* *תכנים אלימים* *האחריות ע...
