לעצור את הזמן

פרק 58

אכלנו את הפופקורן וצפינו בטלוויזיה, בראד נרדם, ואני הרגשתי בחילה, קמתי במהירות ורצתי אל השירותים, כופפתי את ראשי לאסלה, וכלום לא קרה. "שקר.. "נשמע קול מהדהד בראשי, הסתובבתי לאחור וראיתי את דמותם של טום ואמי, מפחידים מהרגיל, התרחקתי קצת לאחור "אז.. אני לא אמות?" שאלתי מהופנטת מהם, אמי נראתה משפילה את ראשה, "אנחנו רוצים אותך איתנו..." נשמע קולו של טום מהדהד בראשי, "למה רק אנחנו מתנו!" התעצבנה אמי ונבהלתי מקולה החזק, "איזו זכות יש לכם להופיע בראש שלי? שיקרתם לי! לכו מכאן!" נופפתי בידיי והם נעלמו כאפר שלא היה קיים, נאנחתי בכבדות ושטפתי את פניי, "בלה? הכול בסדר? שמעתי אותך מדברת קודם, עם מי דיברת?" הופיע בראד והבהיל אותי (בראד הועבר לקביים מיוחדות, למרות שהוא גם בכיסא גלגלים אבל כדי "ללכת" אז יש לו קביים מתאימות), "לא... כלום... זה סתם היה בראש שלי..." נאנחתי. "אוקי" הוא אמר ונשמעה דפיקה בדלת. "זאת מולי, אני יפתח!" אמר בראד בנחישות כמו ילד קטן. ירדתי בעקבותיו לאט, ולפתע כשהדלת נפתחה מולי יצאה מאושרת עם שקית גדולה. "מה זה?" שאל בראד וגם אני ניסיתי לגלות. "תכף תראו.." היא קרצה ועלתה למעלה, ישבנו בסלון וחיכינו, "טה דאם!" אמרה מולי ושנינו הסתובבנו, מולי נכנסה לסלון עם שמלה ענקית ולבנה עם יהלומים ונעלי עקב לבנות מכוסות יהלומים וזהב, "ואו! את יפיפיה!" צעק בראד וחייך. "תודה" היא הסמיקה וניגשה לבראד כדי לנשק אותו, "בלה?" שאלה מולי וחיכתה שאגיב. "אין לי מילים! זה מושלם!" אמרתי והיא רצה לחבק אותי ולתת לי נשיקה בלחי. "טוב, אלך להחזיר אותה לארון, רק בחתונה אלבש אותה!" היא אמרה במרוצות ועלתה למעלה. "יש לך אישה מדהימה!" אמרתי לבראד, "אני יודע" הוא קרץ לכיוונה של מולי והחזירה נשיקה באוויר, לפתע שון נכנס מלא שקיות, "תן לי לעזור לך זה בטח כבד!" קמתי. "לא, זה בסדר שבי תנוחי." הוא אמר והתנשף בכבדות. "אה!" פלטתי צווחה ושון נבהל, "בלה מה קרה?!!" הוא צעק והחזיק אותי, התנשמתי, "זה בסדר, רק ציר.. זה קורה, לא?" רציתי לוודא, בראד ושון החליפו מבטים לא בטוחים, "הבהלת אותנו.." אמר בראד. "אולי את יולדת?" נבהל שון. "אין מצב בחודש 6?!" הגיב בראד. "נכון... כנראה סתם דחיפה.. הילדה שלנו עצבנית... בא לה לצאת כבר" צחק שון וליטף את בטני. "כן.. ילדה עצבנית לאבא עצבני" הקנטתי אותו. "אני עצבני?!" הוא אמר בטון עצבני. "כן, אתה... מאז הקטע של ההריון אתה רק בלי הפסקה מפה לשם. אתה לא..." לפתע שון קטע אותי בנשיקה ארוכה, "ועכשיו?" הוא שאל בחיוך כשהתנתק משפתיי. "יותר טוב." אמרתי בחיוך.