בראד שכב על הרצפה רגלו הייתה מלאת דם, וסכין המטבח הייתה תקועה בה. "מה עשית לו?!!!" צרחתי בפחד אימים. "לא עשיתי כלום!!! תתקשרי לאמבולנס מהר! הוא מדמם למוות!!" צעק שון בפחד. האמבולנס בה ולקח את בראד לבית החולים, הראש שלי הסתובב כשיכורה. "תסביר לי מה קרה לו!" צעקתי על שון בדמעות. "אני נשבע לך שלא אני עשיתי את זה! הוא התחיל להרביץ לי, ניסיתי להתחמק, הוא צעק ולקח את הסכין ורצה לדקור אותי, אני התחמקתי ממנו, והוא הזיז את הסכין לרגל שלו!" אמר שון ונראה חיוור. ניסיתי לנשום, וכמעט נחנקתי. שון קירב אותי אליו. "מה יהיה עכשיו?" שאלתי בקול חנוק. "אני לא יודע..." לחש שון מנסה להרגיע אותי.
מעולם לא חשבתי שדבר כזה יקרה.. עברו שעתיים ישבתי על המיטה מביטה אל השעון וסופרת. את השניות, הדקות, השעות... כול דקה נראתה כמו שעה. כאילו שהשעון עצר, ולא זז. מת. ניסיתי לדמיין את כול מה שקרה, התמונות המחרידות עברו לי מול העניים... הלוואי ויכולתי לעצור את הזמן, בכול דקה שאני חיה קורה משהו רע, מה זה אומר עליי? השעון מטקטק... אבל, מה יקרה עם הזמן שלי באמת ייעצר?..
עבר יום, כלום לא נאמר לנו על בראד, אני חששתי על מותו... לפתע הטלפון צלצל. שון ענה, כשסיים את השיחה הביט בי במבט חיוור. "מה קרה שון?" שאלתי לא בטוחה. "הרופאים אומרים שהוא גוסס... הוא לא ימות, אבל, קשה לו. הרגל שלו, הוא חתך אותה... הוא יישאר עם רגל אחת... השנייה כבר לא תתפקד..." אמר שון והתנפצתי, כבר לא היה אכפת לי מהתינוק, הגוף שלי נקרע לחתיכות. נפלתי על שתי ברכיי, הפלתי את ראשי על הרצפה ובכיתי, את כול נשמתי. הרגשתי שהזמן עצר, כמעט לתמיד...
YOU ARE READING
לעצור את הזמן
Paranormalמי אמר שחיים בפנימייה הם חיים משעממים?? רומן יפיפה שמסתבר כאסון, חיים שנגמרים בסיוט וילדה אחת, שחווה הכול... מוות, שמחה, רגש, פחד, ורומן יפיפה שמתחיל באהבה תמימה... סיפור עוצר נשימה...שבסופו, תגלו הכול... ;)
