פרק 9

2.2K 102 5
                                    

עליתי במהירות בעקבותיו של שון, יודעת כבר מה הולך לקרות... "שון, תפתח את הדלת!" אמרתי דופקת על הדלת בחוזקה, בראד לשם שינוי עלה גם הוא בעקבותיי לאט, כאילו שזה לא קשור אליו המקרה הזה. "שון, אני מצטערת אמרתי חבראד שזה היה רעיון לא טוב! נו פתח את הדלת!" חזרתי שוב ושוב על הדפיקות החזקות. "בלה? מה זה מה קורה כאן?" לפתע ראיתי באורך פלא את בן, הוא החזיק כדור בידיו וכנראה שגם הלך לשון. "כלום. מה אתה עושה כאן בן? אתה לא אמור להיות בחדר?" שאלתי מנסה להסתיר את המצב. "באתי להחזיר לשון את הכדור שגנבתי ממנו בשבוע שעבר" הוא אמר מבויש ממעשיו. "ועכשיו אתה חושב שזה הרגע המתאים...?" שאלתי מגחכת ממעשיו. "אממ... כן?" הוא אמר לא בטוח פתאום. "בן, תעשה טובה תלך לחדר שלך..." אמרתי מגרשת אותו. "לא רוצה!" הוא אמר והדלת נפתחה בפתאומיות, שון הופיע בדלת ובן מיהר אליו. "שון! שון! באתי להחזיר לך את הכדור שלך" אמר בן ובא לחבק את שון, כאות סליחה. אך שון נרתע מהחיבוק. "אתה לא סולח לי שון?" שאל בן בהבעת פנים עצובה, "תעוף מכאן בן" אמר שון כעוס למדי. "מה? אבל ביקשתי סליחה.." הוא אמר כמעט בוכה. "לא מענין אותי, תעוף מכאן!" צרח עליו שון. "אבל.." "תלך!!" שון התפוצץ והעיף לבן מכה חזקה בפנים, בן עף אחורה, קם לא מביט לאחור ורץ לחדרו בבכי מר. "שון!" צעקתי עליו בכעס לא מאמינה למה שראיתי עכשיו. "ואת, כנסי לחדר!" אמר שון ומשך אותי מחולצתי לחדרו בכוח. "תקשיבי לי טוב", הוא אמר מתקרב אליי במהירות, "תמיד הגנתי עלייך, על כול מעשה שעשית מאז גיל 4. עכשיו נמאס לי, את יודעת בפירוש מה דעתה של ונסה על זה, ויותר מכול, את בטח יודעת מה היא תעשה לבראד שלך", הוא אמר בקול מאיים מוצמד לגופי הצמוד לקיר. "כרגע, היחיד שיודע את הסיפור המלא זה אני, אני מזהיר אותך בל, בשנייה הראשונה שאני ישמע שיצאת מהפנימייה או עשית משו מטורף אחר, אני מבטיח לך שלא תראי יותר את החבר הזה שלך, ולך, יהיה סיפור לא גמור איתי" הוא אמר ושיירר אותי מאחיזתו ההדוקה, הרגשתי את הדמעות צורבות בעיניי, לא האמתי לו, "אתה חולה, שון. זה לא שון האמיתי..." אמרתי בפחד וברחתי מחדרו....

לעצור את הזמןWhere stories live. Discover now