לעצור את הזמן

פרק 41

לפניו אגיד תודה לכולן. אני שמחה שאתן קוראות ומגיבות בהתאם, ואני אוהבת לראות שהסיפור מעניין אתכן! תודה רבה!

נ"מ של הסיפור/בלה:

אני לא יודעת מה קרה, אבל כשהגענו לסמטה, נשמע שקט, שקט מפחיד כזה, "איפה בראד?" שאלתי בדאגה. "אני ממש לא יודע, הוא היה אמור לבוא לכאן לפנינו, אבל... איפה הוא..?" "אההההההה!!!!!!!!!!" לפתע נשמעה צרחה ארוכה בהמשך המסדרון, צרחה ארוכה וממושכת. אני ושון נבהלנו ורצנו להמשך הסמטה, תגובה בו במקום. וראינו את בראד, שוכב פצוע ומדמם על הרצפה, בזמן שמייק אומר לכמה גברים שהיו לידו לקחת אותו. הם גררו אותו להמשך "מסדרון" הסמטה, זאת רק אני או שהסמטה הזאת ארוכה משחשבתי? "לאן הם לוקחים אותו?!" שאלתי נאנקת בקולי. "בקרוב נגלה, אני יוצא, תשארי כאן בלה, תנסי לחפות עליי." הוא ביקש נחוש בדעתו, "בבקשה שון אל תעזוב אותי!" לחשתי בבכי. "אני צריך שתגידי שאת מאמינה בי, ככה אצליח" הוא אמר והסיט מבטו לעבר הגברים שגררו את בראד. "א-אני מאמינה בך" אמרתי בקול רועד, הוא נשק את מצחי, ורץ אחריהם.

נ"מ של בראד:

הם ידעו שאגיע, איך לעזאזל איך?! הם היו 3 לא זיהיתי אף אחד מהם, הם גררו אותי כשאני מדמם, יכול להיות שלמוות לאיזה חדר, הם הושיבו אותי על כיסא וקשרו אותי. "שלום לך בראד, מכירים?" אמר אחד הגברים והייתי בטוח שזהו מייק, הוא נראה מוזר, עינו השמאלית הייתה בתחבושת, והוא נראה כמו רוצח מנוסה. "אתה מייק?!" שאלתי נאנק בגופי הכאוב. "אוי... כואב לך? וכן, שמי מייק, אבל אני זה ששואל פה ת'שאלות, איפה בלה? היא בדרך עם חבר שלה?" הוא ידע עלינו כמעט הכול, איך?! "לא אענה לך" אמרתי והוא לא בזבז רגע, הוא דפק לי סטירה וזה כאב עוד יותר מהמכה שהוא נתן לי כשנפגשנו. "הם בדרך, מ' " אמר אחד מעובדיו. "נו טוב, כנראה שאני לא כ"כ צריך אותך... אני צריך את בלה, לא אותך ובטח שלא את חבר שלך שון." עיניי נפתחו לרווחה בפחד, פחדתי מתגובתו. לפתע שמעתי מכשיר גילוח, שהחזיק מיחק בידו וקירב אותו אליי. "מה אתה רוצה לעשות לי?!" שאלתי מנסה להשתחרר. "בקרוב תראה" הוא אמר ופשוט התחיל לגלח את שיערי מהראש, ניסיתי להאבק ולא הצלחתי, "וואלה! תקראה כמה שזה יפה לך מגולח!" הוא צחק והושיט לי מראה, כול ראשי היה מגולח, לא קרחת למזלי, אבל לא הרבה שיער, רציתי לצרוח, אבל שמרתי על שקט..

נ"מ של בלה/ סיפור:

לפני ששון הצליח בכלל להיכנס נשמעה ירייה לכיוונו, זה פגע ברגלו, "שון!" צרחתי והרגשתי שתופסים גם אותי. לקחו אותנו שתי גברים וקשרו אותנו על כיסאות. "בלה! אני לא מאמין!" אמר קול מוכר ומייק הופיע, עם... נחשו מה? מכשיר גילוח?! "מייק! ידעתי שזה אתה! מה אתה רוצה?!" אמרתי בכעס, שון שישב כיסא לידי נאנק בכאב בעוד רגלו מדממת. "ככה אומרים שלום לחבר שלך לשעבר?" הוא שאל בהקנטה. "אתה לא חבר שלה!" צעק שון בכאב. "סתום." אמר מייק ושם ידו על פיו של שון. הוא התקרב עם שפתיו לשלי ונרתעתי עם פניי. "טוב, מה שלא יבוא ברוגע יבוא בכוח" הוא אמר וקירב את מכשיר הגילוח לשון. "אה ו... תכניסו את בראד!" הוא הורה לאנשיו, וראיתי את בראד מגולח וכמעט בלי הכרה. "בל.." הוא מילמל.  הוא התחיל לגלח את ראשו של שון, וכשסיים חזר אליי. "עכשיו תתני לי מה שאני רוצה?" הוא שאל בחיוך רשע. "בחיים לא! אני שונאת אותך!" אמרתי ופניו של מייק האדימו מכעס. "לא רציתי לעשות לך את זה אבל.. " הוא התחיל לגלח את ראשי גם, בכיתי בשקט. "מה אתה עושה?! אתה מכאיב לה! די!" אמר שון וניסה לזוז. "תניח לה!" צעק בראד. אך הוא לא הקשיב, כשסיים הביא לי מראה לראות, הוא גזם כמעט את כול שיערי, שיערי הארוך נשאר שיער דליל וקצר.. התחלתי לבכות, לא ידעתי מה עוד יכול לקרות..?!