דמעות עלו בעיניי. "אל תעשה את זה, שון..." אמרתי באכזבה. "למה? אני אוהב אותך בלה!" הוא התחנן. "אני לא יכולה לעשות את זה.." אמרתי וירדתי בבכי למעטה. "בלה!" הוא קרא לי ולא נענתי. שמעתי את צעדיו המהירים אחריי. "את מוכנה להסביר לי מה קורה?" הוא נשמע עצבני. "די שון, אל תעשה את זה!" צעקתי עליו בבכי. "בלה! תדברי איתי!" הוא צעק ועצר אותי לפני שהספקתי להסתגר בשירותים. "אני רוצה להיות בעלך! את בהריון ממני! מה הבעיה שלך?!" הוא צעק מנדנד אותי. "תעזוב אותי איה!!" צעקתי מכאבי תופת שבבטני. "בלה! מה עשיתי?" הוא צעק בכעס ונטש אותי בכעס וברח לחדר. נפלתי על רגליי ולפתע שמעתי גלגלים, "בלה?!! מה קרה?!" ראיתי לפתע את בראד עם כיסא הגלגלים לידי מבוהל. "די בראד... א-אני בסדר..." נאנקתי בקולי. "את לא בסדר, קומי" הוא אמר והושיט לי את ידו לעזור לי לקום. קמתי לאט ובראד עזר לי להגיע אל הספה לשבת. "תגידי את בסדר? מה קרה?" הוא שאל מודאג. "כלום.. פשוט שון הוא.. הוא הציע לי נישואים... אבל אני לא יכולה..." אמרתי בבכי כשהוא הצמיד אותי לחזהו. "שששש... אבל אתם מאוהבים... שכבתם... למה לא הסכמת?" הוא שאל בלי הבנה. "כ-כי אני הולכת למות בראד..." אמרתי מנגבת את הדמעות. "למות?", הוא שאל מבוהל. "את רצינית?" הוא אמר כשהנהנתי. "אני הולכת למות... הוא ימות... אתה תמות... זה הרי ברור... לא רציתי שתדעו.." אמרתי בבכי. "א. אני לא אמות. רציתי להגיד לך ש... לא משנה זה ממש לא מתאים עכשיו... למה שתמותי? שון לא יודע?" הוא שאל מבולבל. "לא! הוא לא יודע! וכשהוא ידע.. אני לא רוצה לחשוב.." אמרתי. "אל תדאגי... הכול יהיה בסדר.. אני ארגיע את שון.. ואגיד לו לחכות עם זה.." אמר בראד והרגשתי הקלה. "תגיד.. מה רצית להגיד לי?" ניסיתי לדלוט פרטים. "בטוחה שאת רוצה לדעת?" הוא בחן אותי. "כן." אמרתי ונשמתי עמוק. הוא קצת היסס, "נו דבר.. אני בסדר.." "א-אני ומולי מתחתנים"
YOU ARE READING
לעצור את הזמן
Paranormalמי אמר שחיים בפנימייה הם חיים משעממים?? רומן יפיפה שמסתבר כאסון, חיים שנגמרים בסיוט וילדה אחת, שחווה הכול... מוות, שמחה, רגש, פחד, ורומן יפיפה שמתחיל באהבה תמימה... סיפור עוצר נשימה...שבסופו, תגלו הכול... ;)
