לעצור את הזמן

פרק 50

לפתע הרגשתי נשיקות קלות על צווארי, כשהבחנתי שזה שון התענגתי על כול נשיקה שלו, לבסוף שפתינו התאחדו, נשיקה ארוכה ונעימה, הוא הביט בבטני וחייך חיוך מאושר. "אתה בסדר?" שאלתי בחיוך. "אני מאושר בייב... בקרוב יהיה לי ילד ממך... זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות.." הוא אמר ונישק את בטני. "בת.." מלמלתי בשקט. "בת?" הוא שאל לא מבין. "תיהיה לך בת... אני בטוחה בזה.." אמרתי והוא חייך. "איך את כ"כ בטוחה?.." שאל. "אני בטוחה. תיהיה לך בת קטנה ויפה... אממ.. שון?" "מה?" הוא שאל לתגובתי. "תוכל להבטיח לי משהו? כבר עכשיו?.." ניסיתי לא להכנס לפרטים. "ברור. מה?" הוא נשמע בטוח. "תבטיח לי שלא משנה מה יקרה, עם אהיה פה או לא, תבטיח לי שתמיד תשמור על הבת שלי, תמיד.." אמרתי בפנים רציניות. "מה זה אמור להביע? את עוזבת לאנשהו?" הוא שאל בדאגה. "לא. אבל... בבקשה, תבטיח." אמרתי והבטתי בעיניו. "מבטיח לך בייבי.." הוא אמר ושפתינו התאחדו בשנית....

למחרת, הלכנו לבקר את בראד בבית החולים, בהתחלה שון חשב שזה יהיה לא טוב שאבוא, אבל עמדתי על שלי והלכתי איתו לבקר את בראד, כשהגענו לבית החולים חדר 205, נכנסנו ובראד ישן. "בראד.." אמרתי ורצתי אליו . "בלה?" שמעתי מפיו מילמול. "כן, זאת אני בראד.." אמרתי נחושה לראותו. "אז ככה נראה גן עדן?" הוא אמר בחיוך חנוק. "די בראד... אתה לא בגן עדן..." אמרתי בדאגה. "אז בגהינום? הוא כזה יפה?.." הוא התלוצץ וחייכתי כשהבנתי שזה בצחוק. "התגעגעתי אלייך.." הוא אמר וחיבקתי אותו. הוא היה מכוסה בשמיכה בלי שראיתי דבר. "היי בראד... אני מצטער על מה שקרה..." אמר שון וניסה לחייך. "זה בסדר.. זאת לא אשמתך... אני טעיתי, וזה המחיר שאני צריך לשלם.." הוא אמר וחשף את גופו מתחת לשמיכה עיניי נפערו לרווחה בפחד למראה רגלו האחת השנייה הייתה פשוט חתוכה, הוא נשאר רק עם רגל אחת! מראה הזוועה כיסה את עיניי, "בראד..!!" אמר שון כשראה אותי בוהה ברגל בפחד. "אוי... מצטער בלה... לא הייתי צריך להראות לך את זה... מה קורה עם התינוק?" הוא שאל בדאגה. "בסדר.." אמרתי בלי לחדור לפרטים. "אני שמח שהכול בסדר..." הוא אמר בקול רחום ואוהב. "שון, אוכל להישאר לרגע עם בלה, מבטיח שלא ליותר מידי זמן..." הוא אמר וקרץ לשון. "בסדר. אם תצטרכי אותי אני פה בחוץ." הוא אמר בהסכמה. "רק אל תתגעגע יותר מידי, שון.." הקנטתי. "לא יותר מידי, אבל אתגעגע..." הוא אמר ויצא. "הכול בסדר בלה?" הוא שאל שוב כאילו שלא קיבל תשובה. "כבר אמרתי לך לא?" אמרתי בבלבול. "כן, אבל רק רציתי להיות בטוח שלא אמרת את זה בגלל ששון היה איתך..." הוא אמר בהקלה. "קשה לי לראות אותך ככה..." אמרתי בשקט. "אני בסדר...." הוא ניסה להרגיע. "בראד, תוכל להבטיח לי משהו?.." ביקשתי. "הכול.מה להבטיח לך?" שאל. "תבטיח לי שלא משנה מה יקרה, עם אהיה או לא אהיה תשמור על הבת שלי.." "לשמור עליה? בלה יש משהו שאני צריך לדעת?" הוא שאל מבולבל. "לא. פשוט תבטיח לי" התחננתי. "מבטיח" הוא אמר והתקרבתי לנשק את מצחו כאות תודה...