לעצור את הזמן

פרק 36

פניה של בלה נראו חיוורות מאוד, "מה, איפה אני?..." אמרתי והשתעלתי שוב. "כמעט טבעת, איך? לשכוח מחברה שלי ולהתעסק במשהו אחר לא הצליח לך, אז החלטת להפחיד אותי?! תגידי השתגעת לגמרי אה?!" הוא צעק עצבני ולא נתן לי להשחיל מילה, "שון.." "לא! את לא נורמאלית, עם לא אני היית טובעת את יודעת?!" "שון..." ניסיתי לדבר, "לא, את לא יודעת, כי איך תדעי?! הכול למען התפקיד?" הוא קטע שוב את דבריי, ולא יכולתי יותר, סתמתי את פיו עם ידיי, והבטתי בתוך עיניו, העניים שלנו טבעו זו בזו, "תסתום קצת.." אמרתי בחיוך. לפתע הרגשתי את ידו מחליקה על גבי מעטה ומעלה. הוא הוריד את ידיי מפיו לאט, והתקרב לפניי, היינו שנייה מנשיקה, ונרתעתי. "לא יקרה שון, עד כמה שאני מחבבת אותך. אני חברה של בראד עכשיו... מצטערת.." אמרתי וקמתי ממקומי. התחלתי ללכת בדרכי חזרה, מתהלכת על החול העמוק, לפתע נשמעה צעקה: "למה לא השארתי אותך לטבוע במים!" הוא צעק בכעס לעברי, הסתובבתי והתקדמתי חזרה אלין בזעם ובמהירות. "יודע מה הבעיה שלך שון?! שאתה אפס! אפס אחד גדול!" צעקתי בכעס והעפתי לו סטירה חזקה ללחיו, הוא נראה עצבני מאוד, הוא תפס בידי ולא נתן לי ללכת. "תעזוב אותי!" צעקתי עליו. "אני מציל אותך ממוות וזו התודה שמגיעה לי?!" הוא אמר בכעס. "תודה טוב, תעזוב אותי עכשיו!" אמרתי בעצבים. הוא קירב אותי אליו ונצמד אליי, "בלה, אני מכיר אותך שנים, בחיים לא אעשה לך רע, אני אוהב אותך בלה..." שוב הרגשתי את תחושת הרעד בגופי כשאמר את אותן מילים, אך הפעם עצרתי זאת בזמן. "תוותר שון. בחיים לא אתאהב בך שוב" אמרתי בפנים רציניות, שון עזב את ידי בעצב, מרוסק פי 2. הפעם הרגשתי שלא אוכל לעזור לא יותר. שום דבר שאגיד לא יעזור.... הלכתי משם קפואה ומאובנת, לא ידעתי מה עוד יקרה... כשחזרתי הביתה בראד הסתובב בחדר בדאגה וכשראה אותי דאגתו צנחה והוא רץ לחבק אותי. "בלה! דאגתי שקרה לך משהו, התוכנית שלך היא לא..." פניו צנחו "לא הצליחה, אני יודעת..." לא רציתי לספר לו מה בדיוק קרה, כי לא היה לי כוח לעוד מערכה...  "הכול בסדר את נראת קצת חיוורת...?" הוא שאל שם ידיו על מותני. "בוא נצא לבלות!" אמרתי בהפתעה. "מה? בלה, את בטוחה שאת בסדר? רגע אחד את חיוורת ומאוכזבת רגע אחר את מציעה לי לצאת איתך? לבלות?" הוא שאל משועשע. "מה רע?" שאלתי לא מבינה. "לא רע, דווקא נהדר, לא יזיק לי לבלות קצת איתך, להתנקות מהמחשבות... תיהיי מוכנה בעוד שעה, נלך למועדון ה'תמנון'!" הוא אמר וזירז אותי לעלות למעלה להתלבש.
נ"מ של בראד:

אחרי שעה, חיכיתי למעטה לבוש חולצת טי אפורה, וג'ינס. ואז... רעש נעלי העקב היורדות נשמע לפתע, בלה הופיעה בשמלה שחורה קצרה עד הברכיים, מלווה עם נעלי עקב גבוהות וזהובות, שיערה הארוך היה מתולתל ושכב על כתפייה בצורה מושלמת, גבה היה חשוף לגמרי כמעט עד התחת, חיוכי ירד... "נו? מה דעתך, בראד?" היא אמרה בשמחה, כ"כ רציתי להגיד שכן, אבל לחשוב שניהיה במועדון, עם יותר מ- 50 גברים שיכורים, הגב והתחת של בלה... זה גרם לי לדאוג... "בראד? מה דעתך? מה יש?" היא שאלה בעצב. "כלום, אבל... לא יכלת למצוא משהו פחות... חשוף?" שאלתי מנסה לא לרמוז. "למה, לא יפה?" היא פחדה מתגובתי. "יפה, יפה... אבל את לא דואגת שאת במועדון עם השמלה הזאת ו- 50 גברים שיכורים... זה לא אסון? אני פשוט דואג לך בלה..." אמרתי וליטפתי עם אגודלי את לחייה של בלה. "אסון. אבל תחשוב, למי באמת תיהיה אפשרות קלה לפשוט ממני אותה עד סוף הערב..." היא לחשה ומצבי השתפר,  היא נשקה את שפתיי ולא יכולתי להתנגד. הלכנו למועדון, הכול נראה טוב... נצמדתי לבלה כול הערב, וכשגבר שיכור ניסה רק להתקרב אלייה הזהרתי אותו והוא ברח באזהרה.. "והוו!!! יא!!! קדימה בראד!!!" היא צעקה כשמשכה אותי איתה לרחבת הריקודים, לבסוף, אחרי שסיימנו לרקוד, הלכנו לבר, לנוח קצת... "ואו..  זה היה כייף!" בלה אמרה מרוגשת. לפתע הטלפון שלי צלצל, וראיתי שקיבלתי הודעה, זאת הייתה תמונה.. קפאתי כמאובן, הבטתי בבלה ולא האמנתי למראה עיניי......