"מה????!! ואו איזה יופי!!!" צעקתי משמחה למרות שמבפנים רציתי לבכות. קפצתי עליו בחיבוק חונק והוא צחק. "בלה, בל את חונקת אותי!" הוא צעק וצחק. "לא אכפת לי! אתה מתחתן!! אני כ"כ שמחה!" צעקתי ודמעות "שמחה" עלו בעיניי. "את בטוחה שאת בסדר בל?" הוא שאל בהיסוס. "טוב מה אתה כזה מבואס? יהיה בסדר, אני לא יודעת מה אני אעשה, במילא נשאר לי 6 חודשים.. אולי יותר אולי פחות..", נשמתי עמוקות, "אבל... אני בסדר..." מחיתי את דמעותיי. "איך שון יגיב לזה לדעתך?" הוא אמר בקול חנוק. "הוא לא יגלה.. אני לא אספר לו וגם אתה לא.. לפחות לא עכשיו..." ניסיתי לדבר. "זה מאוחר מידי..." אני ובראד הסתובבנו במהירות וראינו את שון, ידו כיסתה את פיו הדמעות זלגו מעיניו. "שון..." אמרתי בפחד. "את הולכת למות?" הוא אמר וניגב את דמעותיו. "שון בבקשה אל.." "את הולכת למות?!" הוא קטע אותי בצעקה. "אל תרים עליה את הקול שון" הזהיר בראד בקול מאיים. "למה מה תעשה לי אתה?!" "שון.." ניסיתי להסתים אותו. "שתקי. מי אתה שתאיים עליי?!" "מי אתה שתפתח עליה תפה יבן שרמוטה!" קילל בראד. "דיי!!!" צעקתי ושניהם שתקו. "למה לא סיפרת לי? לי לא מגיע לדעת?" שאל שון ונשמע פגוע. "פחדתי.. לא רציתי ש..." "שמה?" לחץ שון. "שתמות! היא פחדה שתמות!" נדחף בראד. "אל תדבר במקומה! פחדת עליי?" שאל שון והתרכך. "כן! פחדתי שתמות, בגלל זה גם השבעתי אותך שתטפל בבת שלי!" אמרתי בבכי מנסה לרכך את בטני. "למה שתמותי בייבי?! יש סיבה?" הוא אמר עצבני, היססתי לא ידעתי מה להגיד לו.. "נו תדברי כבר!!" הוא שוב לחץ. "אני לא.." "לא מה?! נמאס לי לחיות בסרט שהכול בסדר, אני אוהב אותך בייבי, את לא מצפה ממני להגיב לזה בטוב?!" הוא אמר עם דמעות שוב בעיניו. "כי היא גוססת שון!" אמר בראד והדמעות חנקו את גרונו, "מה?!" שאל שון לא מבין "היא גוססת למוות, כולם רואים את זה חוץ ממך... היא זאת שהולכת למות לא אני..." אמר בראד ועיניו של שון נפתחו בפחד.
YOU ARE READING
לעצור את הזמן
Paranormalמי אמר שחיים בפנימייה הם חיים משעממים?? רומן יפיפה שמסתבר כאסון, חיים שנגמרים בסיוט וילדה אחת, שחווה הכול... מוות, שמחה, רגש, פחד, ורומן יפיפה שמתחיל באהבה תמימה... סיפור עוצר נשימה...שבסופו, תגלו הכול... ;)
