עברו שישה חודשים מאז שמג נפטרה, אני עדיין חושבת עלייה, בכל יום.
סיימתי את שיעורי הבית בערך בארבע בבוקר, התחלתי אותם ממש מאוחר. באותו הזמן המחשבות שלי התחילו לנדוד למקומות הכי עמוקים שלי, כמו בכל לילה.
שמתי את כל הציוד בתיק, הכמות שיעורי בית שהם נותנים לנו מגוחכת וזה רק השבוע השני של התיכון. השנה היא השנה האחרונה שלי וזה ממש קשה בלעדיה. הייתי עייפה מידי בשביל להתקלח עכשיו אז פשוט נשכבתי במיטה כיסיתי את כל גופי בשמיכה. היו לי פלאשבקים על מג, כמו בכל לילה.
~ "היי! את דורכת על הבובה שלי!" היא אמרה "אוי סליחה" התנצלתי בעודי מרימה את הבובה מהרצפה "מה השם שלה?" שאלתי "מישל" מג הקטנה ענתה "נחמד" השבתי "רוצה לשחק איתי?" מג שאלה "בטח" ~
ניגבתי את דמעותיי ולקחתי את הטלפון שלי משידת הלילה שהייתה ליד המיטה, פתחתי את ההודעות הרגילות של הטלפון וחיפשתי את האיש קשר של מג. כבר הרבה זמן שלא שלחתי לה הודעה. "הגעגועים אלייך :(" שלחתי וההודעה סומנה כ'נקרא'. מצמצתי כמה פעמים כדי לבדוק שאני לא חולמת. זאת היא? לא, אין מצב שזאת היא. "היי! מי זה בטלפון של מג?" שלחתי "מצטער, כנראה שחברה שלך החליפה מספר" האדם שבטלפון של מג ענה "סליחה?!" שאלתי "קוראים לי אית'ן ואני חושב שהאקסית שלך החליפה מספר. איזה כלבה" האדם שמסתבר ששמו אית'ן השיב "אני בת והיא הייתה החברה הכי טובה שלי והיא נפטרה" עניתי עצבנית מזה שהוא קילל אותה "אומייגאד אני משתתף בצערך, לא חשבתי שזה משהו כזה"
"כן ולא היית צריך לקרוא לה כלבה" רשמתי "מצטער.." הוא ענה "כן אני בטוחה שאתה מצטער, תמחק את המספר שלי ואל תשלח עוד הודעות" כתבתי בתוקפנות "אני אמחק, ושוב, אני מצטער" יצאתי מהשיחה וזרקתי את הטלפון לצד השני של החדר.
אני לא יודעת למה קיוותי, אין סיכוי שהיא תחזור. קברתי את עצמי בדובי שהיא הביאה לי ביום האהבה כי שנינו היינו רווקות. פשוט שכבתי שם ובכיתי.
-------------
אז זה היה הפרק הראשון, מקווה שאהבתן/ם את התרגום שלי.
פרק הבא יעלה כשיהיו לפחות 5 הצבעות ♥
YOU ARE READING
Fight || אית'ן דולן - סיפור מתורגם
Fanfictionמה אם יום אחד, בדרך הכי לא צפוייה, תכירו את הבן אדם שישנה את חייכם, את הנפש התאומה שלכם ואותו בן אדם צריך אתכם לצידו בשלב הכי קשה של חייו, תישארו לצידו? או שאולי תמשיכו הלאה בחייכם? קרדיט לכותבת @grayson.47 קרדיט למתרגמת @oriyavanunu (אני)
