לעצור את הזמן

פרק 15

כול הלילה חשבתי... חשבתי למה..? חשבתי איך..? איך נתתי להם לחטוף אותי?... ויותר מכול... חשבתי על שון, בראד, רוזלי... בראד... חשבתי מה יקרה כשיתעורר ויגלה שחטפו אותי.. מה יקרה לשון, הוא ישתגע... רוזלי תבכה... אבל הם לא יגידו לונסה.. הם לא יעזו... תחשבי בלה... מה את יכולה לעשות כדי לברוח?! הרי ראית, את כול הסרטים האלא, ג'ימס בונד, חטופה... מה עשו שם כדי להחלץ? מה אני יעשה? הרי עם יגלו, יחסלו אותי. עם אבכה, אקבל מכות... חשבתי לעצמי. לפתע נזכרתי בדבר הקטן הזה שבראד זרק לי, הוא היה בתוך החזייה שלי, החבאתי את זה שם. כשהוצאתי לראות מה זה, ראיתי שזה כמו צ'יפ קטן כזה, הרגשתי הרבה יותר טוב, ידעתי שהם יחפשו אותי עם הצ'יפ, יחפשו וימצאו! צריך רק להתפלל... להתפלל לה' שהכול יהיה טוב יותר..
נקודת המבט של בראד:

התעוררתי בחנייה בבית הקפה, כול הגוף כאב לי, בעיקר הראש, ידעתי שקרה דבר נורא, נתתי להם לקחת את בלה! "אידיוט!" אמרתי לעצמי בכעס, התחיל לרדת גשם, גשם ששטף את כולי, "עכשיו ה'?, באמת, עכשיו?!" התעצבנתי ובעטתי בכוח במכונית. "אני אציל אותך בלה!! אני מבטיח לך!!!!!" צרחתי שטוף וסחוט במים. נכנסתי לתוך המכונית, והתקשרתי לשון, ידעתי שמצפים לי הרבה צעקות, קללות, וכשיפגוש אותי... רוב הסיכויים שיהרוג אותי... אבל אני לא פוחד, אני צריך למצוא את בלה! חייגתי למספרו של שון, "הלו בלה? איפה את לעזאזל?!" הוא שאל קולו נשמע  דואג.  "שון.. זה אני בראד, אממ... אני חייב להגיד לך ש... בלה היא..." אמרתי ודמעות החלו לזלוג בעיניי. "אוי לא! ידעתי שיקרה לה משהו בסוף! מטומטם, יבן זונה, איפה היא?! מה עשית לה?!!" הוא אמר בקול מאיים. "חטפו אותה.." אמרתי ועצמתי את עיניי, יודע מה מצפה לי. "מה?! אתה צוחק?! איך יכולת לאבד אותה, יטמבל!! איך עשית את זה יבן שרמוטה?!! נתת להם לקחת אותה?! אני נשבע לך אני אהרוג אותך!!" הוא צעק והמשיך לקלל. "תקשיב אני..." ניסיתי לדבר מבעד לקללות שיצאו מפיו. "אתה נזק! אני אתפוס אותך, ותיהיה מסכן יב.." "אתה מוכן לסתום רגע?! הקללות שלך לא יעזרו לי למצוא את בלה! אני מציע לך להזיז את התחת שלך, ולבוא לכאן, כדי לעזור לי למצוא אותה, אחרת היחיד שימות כאן, יהיה בלה! עם לא נמצא אותה בזמן!" צעקתי מתפרצץ בלי סבלנות לדבריו. הוא ניתק את השיחה... נשמתי עמוק וחיכיתי שיבוא, נזכר בצ'יפ שנתתי לבלה, בדקתי בטלפון שלי והכתובת נמצאה, "אני לא מאמין! אני ימצא אותך בלה, אני מבטיח!" אמרתי באושר. לפתע נעצרה מכונית מולי, ממנה יצאו 3 אנשים- טיילור, רוזלי, ושון.... שון יצא ראשון כשהרוח החדה והחותכת מלווה אותו, הוא לבש מעיל אפור- כמו היום הזה! רוזלי יצאה אחריו עצבנית יותר מתמיד, היא ניגשה אליי בצעדים מהירים וחדים, תופסת בגרוני. "איך נתת להם לחטוף אותה?!" היא צעקה חונקת אותי טיילור רץ במהירות כדי להפריד ולהרחיק אותה ממני.  "תפסיקי רוז..." אמר שון בקול  אדיש. "איך נמצא אותה?" שאל טיילור. "נתתי לה צ'יפ לפני שהם חטפו אותה, וריססו אותי בגז מרדים!" אמרתי להגנתי. כולם חשבו שזאת אשמתי אבל בתכלס מה יכולתי לעשות? להתנגד לגז? כלום. מזלי שזרקתי לה את הצ'יפ.. אחרת היינו אבודים. "סיפרתי לונסה?" שאלתי מפוחד מהתשובה. "לא..." אמר שון. "אז איך הגעתם לכאן? מאיפה האישור?" שאלתי מופתע. "תשאל פחות שאלות, תשמע פחות שקרים." אמר שון עצבני. "יאללה כנסו לאוטו, אתה יודע לאן צריך לנסוע?" אמר טיילור. "כן. לאזורי המאפייה הכבדה..." כשאמרתי את זה- כולם הביטו בי במבט מפוחד...