17 לינואר 2017 יום שלישי 16:20
כמו בכל יום שלישי בשעה 16:00, ישבתי מול ד"ר לביא בתקווה לשמוע בשורות טובות.
"מצבך משתפר, אבל לא מספיק..." הצהירה אחרי 20 דקות של דיבורים על מה קורה, מה נשמע ועל מה חלמתי השבוע.
לא סיפרתי לה מה קורה ביני לבין ס', נדמה שזה הדבר היחידי שעוד לא ידעו עליי.
"למה זה לא מספיק?" שאלתי בנימה עצבנית.
"החלומות שלך לא פוסקים, משהו בתת המודע שלך לא מניח לך ואנחנו צריכים לטפל בזה."
היא קמה ממקומה ופתחה את אחת המגרות שלה. אחר חזרה למקומה, מחברת בידה האחת וטוש בידה השנייה.
"עם ילדים קל יותר להשתמש בכלי ציור, הם מתארים לך על הדף את הפחדים שלך. למזלי אני לא צריכה להשתמש בזה איתך, אבל הייתי רוצה שתתארי לי את הפחדים שלך מגיל 10 והלאה," אמרה וחיכתה לתגובה ממני.
חשבתי מעט וניסיתי לעכל את כל הזיכרונות מגיל 10 והלאה... הרבה דברים שקשה היה לחזור אליהם.
"זה בסדר, אנחנו נלך צעד צעד..." אמרה ד"ר לביא בקול רגוע, פניה משרות ביטחון.
"אני זוכרת... אני זוכרת את הלווייה של אמא... היו הרבה אנשים שלא הכרתי, כנראה חברים ומשפחה רחוקה. מרקוס העז לבכות שם ליד הקבר... אני לא יודעת מה עשיתי שם בכלל, לא הבנתי דבר ממה שקרה ובמהלך הקבורה שקעתי בעולם אחר... חשבתי שזה סתם חלום רע ותכף אמא תבוא ותעיר אותי מהסיוט הזה. אבל מרוב שצבטתי את עצמי בניסיון להעיר את עצמי מהחלום, הגוף שלי התכסה בסימנים כחולים..." נשמתי עמוקות, הדמעות כבר איימו לפרוץ החוצה.
"זה בסדר, תשתי מים," אמרה ד"ר לביא והגישה לי כוס מים.
לגמתי לאט, מסדירה את נשימתי.
"מרקוס אפילו לא טרח לשבת שבעה, אף לא יום אחד. לא היה מי שיגיד על אמא קדיש... הוא רק היה ממורמר שאין לו על מי להוציא את העצבים שלו. הוא התחיל לשתות בלי הפסקה, התעלף כל כמה שעות וחזר להכרה. פחדתי להתקרב אליו, שלא יפגע בי. אחרי חצי שנה, הוא הצליח להתרגל לשתייה מבלי להתעלף כמעט בכלל. הוא היה מתקרב אליי לחדר, מביט פנימה כמה דקות ואז מסתובב, וכך חוזר חלילה. לא הבנתי מה הייתה הכוונה שלו, אבל השתייה פשוט סיבבה אותו יותר מהרגיל."
נשמתי שוב, לוגמת עוד מים. ככל שצפו יותר זכרונות כך גבר בי הכאב, הגרון שלי נהיה יותר ויותר יבש וצמא למים.
"ואז..." שמעתי את עצמי אומרת.
YOU ARE READING
Pull The Trigger / ללחוץ על ההדק (הושלם)
Mystery / Thrillerאני מביטה בו ולא חשה כל פחד או אימה. "זאת לא גחמה, זאת נקמה," אמרתי כהסבר למה שעשיתי. אם הוא מבין או לא, איני יודעת אבל הרגתי אותם כי הם כבר מזמן הרגו את כל מי שהייתי. קוראים לי סיליה מורין, ואני כאן בשביל לנקום את מות נשמתי. *מקום 1 לספר אימה (22/0...
