פרק 34

96 11 0
                                    


5 לינואר 2017 יום חמישי 10:05

"איך עבר על כולכם השבוע?" שאל יצחק.

"בסדר," ענינו כולנו פה אחד.

"בגלל שהשבוע זה השבוע הראשון לשנה האזרחית החדשה, אני רוצה שכל אחד מכם יקח על עצמו מחוייבות כלשהי, זה כולל גם אותי. אני לוקח על עצמי להביא בכל יום חמישי למפגש משהו טעים. גרשון, מה איתך?"

"אני? אני לוקח על עצמי לעשות מדיטציה עם ד"ר לביא."

"מצויין! רון, מה איתך?" שאל יצחק.

"אני לוקח על עצמי להחזיר כל דבר שאני גונב."

"נפלא! נטלי, מה איתך?"

"אני לוקחת על עצמי להסתפר, כל עוד אין לי הרבה שיער על הראש אני אוכל להילחם ברצון לאכול אותו."

ככה כל אחד אמר מה הוא לוקח על עצמו השנה, אני רק בהיתי ברצפה.

מה כבר יכולתי לקחת על עצמי השנה?

"סיליה, מה איתך?" שאל לפתע יצחק.

הבטתי בו בעיניים פעורות.

"אני... אני לוקחת על עצמי... להיפתח ליותר אנשים," אמרתי.

אפשר לומר שדי שיקרתי לעצמי, אבל באמת רציתי לעשות שינוי ולעוף מהמקום הזה.

"אוקיי, נראה שכולנו לקחנו על עצמנו דברים לשנה החדשה. בואו נתמיד בהם. ניפגש כרגיל בימי חמישי ונראה אם הולך לנו או לא," אמר יצחק.

●●●


"סליחה, את יושבת במקום שלי," שמעתי קול מאחוריי בעודי שקועה באוכל.

הסטתי את מבטי.

"מ- מתי!" צעקתי וכמעט נחנקתי מהאוכל.

"אמרתי לך שאבוא לבקר," אמר בחיוך.

קמתי ממקומי וקפצתי עליו משמחה.

התגעגעתי אליו.

"מה קורה?" שאל כשהתיישבנו.

"מה אכפת לך, אתה כבר יצאת מפה חתיכת מנייאק אחד," אמרתי בעודי לועסת סנדוויץ' עם חומוס ומלפפון חמוץ.

"איך את?" שאל.

"רגיל. מתה לצאת מפה," אמרתי.

"יש התקדמות?" שאל.

"דיברתי עם ד"ר לביא כמו בדרך כלל, היא אומרת שאני בסך הכל משתפרת ונראה שההיפנוזה עשתה עבודה טובה. אני לא יודעת אם זה אומר שאשתחרר בקרוב או לא."

"מה הבעיה שלך בעצם?" שאל.

"פוסט טראומה. אני מפחדת שדברים לא יקרו לי כמו בעבר, זה משתלט עליי כל הזמן, בעיקר בחלומות."

"הבנתי. יכול להיות שההיפנוזה עזרה אבל לא מספיק, אם את עדיין פוחדת."

"אני מפחדת לפגוש שוב את האנשים שהתעללו בי כל חיי. אני מפחדת להיזרק לרחוב. אני מפחדת לאבד שוב אדם יקר. אבל יותר מהכל, אני מפחדת להיתקל במרקוס."

"מרקוס?" שאל בפליאה.

"המשוגע שקרא לעצמו אבא שלי."

Pull The Trigger / ללחוץ על ההדק (הושלם)Where stories live. Discover now