31 לדצמבר 2016 יום שבת 10:00
עברו שבועיים מאז התקרית עם ס'.
הקופסא שנתן לי נעולה בארון שלי, ותישאר שם עוד הרבה זמן כניראה.
שוב יום שבת, שוב שעמום...
לא יצאתי מהחדר, לא התחשק לי לאכול או לשתות.
או לחיות.
אבל לא אמרתי כלום, לא רציתי להישאר פה יותר ממה שכבר נשארתי.
עשיתי את השיחה הקבועה עם ד"ר לביא בכל יום שלישי, נפגשתי עם הקבוצה ויצחק בכל יום חמישי... ושום דבר לא השתנה.
חוץ מזה שמתי כבר איננו כמובן.
●●●
20 לדצמבר 2016 יום שלישי 10:50
"מזל טוב למתי שמשתחרר היום," הכריזה ד"ר לביא.
היא ויצחק ארגנו אירוע פרידה ממתי, מסתבר שזהו עניין קבוע שלא ידעתי אודותיו.
לא חייכתי, לא שרתי, אפילו לא התקרבתי.
ישבתי ליד דלת הכניסה לאולם, כמה שיותר רחוק מכולם, וקראתי מגזין ישן ששכב שם.
"אני מבין שאת כועסת, אבל אל תהרגי אותי," אמר מתי בעוד אני בוהה במגזין.
"די כבר עם זה," אמר וחטף את המגזין מידיי.
"היי!" קראתי בכעס בעודי קמה ממקומי.
הוא תפס את יד שמאל שלי בידו הימנית, ואת ידו השנייה כרך סביב מותני, מביט בי בחיוך.
"תפסיקי להתנגד," אמר בגלגול עיניים, ואני ניסיתי להשתחרר מאחיזתו.
במקום להרפות, הוא נשק לשפתיי ארוכות.
"את עוד תתגעגעי לנשיקות שלי," אמר כשהרפה ממני.
"נראה לי שההיפך הוא הנכון. נראה איך תסתדר בלעדיי בעולם הגדול," אמרתי וצחקקתי.
"טוב, תני לי חיבוק לפני שאני נעלם..." אמר ופרש את ידיו לכיווני.
הנחתי את ידיי על עורפו והוא עטף את גבי.
התחבקנו והרפיתי במהירות, לא רוצה להפוך את זה לקשה יותר ממה שזה.
●●●
31 לדצמבר 2016 יום שבת 11:07
הזמזומים של רות כבר נחרטו עמוק בתת מודע שלי, ולכן זה לא הפריע לי לישון או לבהות בתקרה. זה הפך למין שיר ערש.
הנחירות של ג'וי, לעומת זאת, חרפנו אותי.
"איך את מצליחה לסבול את זה?" שאלתי את רות, מצביעה על ג'וי בכעס.
רות לא הגיבה, רק המשיכה לזמזם.
לפחות היא כבר לא מביטה בי במבט מאיים.
כמובן שהשאלה שלי הייתה טיפשית, כי רות בעצמה מרעישה כל הזמן.
אני אפילו לא יודעת אם היא אי פעם ישנה.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת.
קמתי ופתחתי את הדלת ברשלנות, שיערי פרוע ושקיות גדולות מתחת לעיניי.
לבשתי גופיה ושורט די ישנים ומרוטים שנשארו לי מלפני כמה שנים טובות. כניראה בגדים שנותרו לי מהאישה אצלה גרתי לפני שחזרתי לראשון לציון.
ס' עמד בפתח.
"נעלמתי לכמה ימים וזה מה שנהיה ממך?" שאל.
"שבועיים זה יותר מכמה ימים, דביל."
לכי להתארגן, אני לא מוכן לתת לך לצאת ככה מהחדר."
"זה בסדר, אני לא יוצאת גם ככה," אמרתי וטרקתי לו את הדלת בפרצוף.
YOU ARE READING
Pull The Trigger / ללחוץ על ההדק (הושלם)
Mystery / Thrillerאני מביטה בו ולא חשה כל פחד או אימה. "זאת לא גחמה, זאת נקמה," אמרתי כהסבר למה שעשיתי. אם הוא מבין או לא, איני יודעת אבל הרגתי אותם כי הם כבר מזמן הרגו את כל מי שהייתי. קוראים לי סיליה מורין, ואני כאן בשביל לנקום את מות נשמתי. *מקום 1 לספר אימה (22/0...
