8 לדצמבר 2016 יום חמישי 08:56
"ד"ר לביא היא לא סתם בן אדם," החל להסביר לי מתי, "היא בן אדם שאפשר לדבר אתו, היא מבינה לליבך ותמיד אכפתית ועוזרת. היא אמרה לי שאני מתקדם יופי, זה אומר שלא נשאר לי עוד הרבה זמן פה..."
"למה בכלל אתה פה?" שאלתי, בנימה קצת אימתנית ממה שהתכוונתי.
"אני קלאוסטרופוב," ענה.
"הבנתי. המצב שלך עד כדי כך גרוע שהגעת לפה?" שאלתי בלי לחשוב.
"היה, כן... הגעתי למצב שבכל חדר ומקום סגור שהייתי בו הייתי בטוח שהקירות סוגרים עליי ושאני נמחץ למוות."
"וואו," אמרתי בפליאה.
"כן. ד"ר לביא עזרה לי הרבה," אמר.
"יפה. טוב, בהצלחה," אמרתי בעודי מסיימת לאכול.
"תודה, גם לך," השיב.
לא אמרתי דבר, רק הנהנתי בראשי ולגמתי מהקפה.
"אז אני מניח שנתראה בהמשך," אמר ולפני שהספקתי להשיב הוא קם והלך משם.
●●●
8 לדצמבר 2016 יום חמישי 09:15
חזרתי שוב לחדר האימתני שלי.
כשהבנתי שאין לי מה לעשות יותר בחדר האוכל ושאסור לצאת לשום מקום, הבנתי שאין לי ברירה אלא לחזור.
כשנכנסתי, הג'ינג'ית עוד ישבה על מיטתה וזמזמה, זה התחיל לעלות לי על העצבים.
השחורדינית לעומת זאת נעלמה.
הנחתי שהלכה לשירותים, או מה שזה לא יהיה.
התיישבתי על המיטה שלי והבטתי בג'ינג'ית.
ראשה מוטה כלפי מטה בעודה נעה אנה ואנה, כאילו מתפללת. פחדתי שלא תנעץ בי מבט מאיים כמו לפני כן, ולכן נשכבתי על גבי ובהיתי בתקרה.
לפתע, קמה הג'ינג'ית ויצאה מהחדר בזריזות.
הבטתי לרגע על הדלת הסגורה בהלם, ואז חזרתי לבהות בקיר. דקות ספורות לאחר מכן, נרדמתי.
וחברים, ישנתי כמו שלא ישנתי כבר שנים...
●●●
8 לדצמבר 2016 יום חמישי 10:04
"סיליה, קומי..." שמעתי קול מוכר קורא בשמי. הרגשתי יד אוחזת בידי ומטלטלת את גופי.
"מה..." מלמלתי בקושי רב ופקחתי את עיניי. זה היה רב פקד ס', הוא ישב לצד גופי ונענע אותי, מנסה להעיר אותי.
"מה השעה?" שאלתי.
"קצת אחרי עשר," ענה.
"וואו, ישנתי חזק..." אמרתי, מתיישבת על המיטה לצדו.
"כן, זה טוב..." השיב.
"מה אתה עושה פה בכלל?" שאלתי.
"אני משגיח עלייך בזמן הטיפול," ענה.
"אני מבינה שמפחדים ממני כאן," אמרתי בצחקוק.
"לא מפחדים, פשוט אי אפשר לדעת אם המצב הקודם יחזור אלייך שוב או לא," אמר בעודו משפיל מבט.
"הבנתי," אמרתי והשפלתי גם אני את מבטי.
"אני מקווה שאת מוכנה," אמר בעודו טופח על רגלי.
"מוכנה למה?" שאלתי בפליאה.
"למפגש הראשון שלך," ענה.
"מפגש?" שאלתי שוב בפליאה.
"המפגש הראשון עם חברייך לקבוצת חולי הנפש," השיב.
כל אותו הזמן הבטתי בו וחשבתי לעצמי...
"למה? למה?!"
YOU ARE READING
Pull The Trigger / ללחוץ על ההדק (הושלם)
Mystery / Thrillerאני מביטה בו ולא חשה כל פחד או אימה. "זאת לא גחמה, זאת נקמה," אמרתי כהסבר למה שעשיתי. אם הוא מבין או לא, איני יודעת אבל הרגתי אותם כי הם כבר מזמן הרגו את כל מי שהייתי. קוראים לי סיליה מורין, ואני כאן בשביל לנקום את מות נשמתי. *מקום 1 לספר אימה (22/0...
