חיית המסיבות-החיים שאחרי

לאסוף את החלקים

התעוררתי בבהלה,והתנשפתי חדות.
אם עוד פעם אחת אני חולמת על היער ההוא אני מתאבדת!
הסתכלתי לידי ומאור היה שם.

"איך הגעתי לפה?"

"נפלת בטיול,לקחו אותך לבית חולים הכי קרוב"הוא גירד את היד שלו והמשיך "מה חשבת לעצמך?את יודעת איך נבהלתי כשנפלת?!"

"מה?אני החלקתי!זאת לא אשמתי"מאיפה כל העצבים שלו עכשיו?אחרי הכל הוא לא כל כך צריך לדאוג לי כי רק נפלתי מצוק...ביג דיל.צחקתי בלב כי לא האמנתי שאמרתי לעצמי את זה.חייכתי אליו אבל הפנים שלו נשארו אדישות "מה אתה עושה פה?"

"רציתי לראות אותך"

"אבל....הטיול?"שאלתי מבולבלת

"דחו את הטיול....ותגידי לי את,איך אני אהיה בטיול בזמן שחברה שלי במצב קשה בבית חולים"

"מצב קשה?חשבתי שאמרו שרק שברתי את הרגל"

"היה לך הזיות,לא הצלחת ל..."את ההמשך לא שמעתי כי המוח שלי הוצף במחשבות.

"מה זאת אומרת הזיות?"שאלתי לבסוף

"היית בתרדמת ולא הצלחת להתעורר.אמרו שכמה פעמים קמת מסיוט ואז חזרת לחלום על עוד סיוט"

עכשיו הבנתי מה היו החלומות המוזרים האלה על היער ועם האיש שרדף אחריי.

"תרדמת?"שאלתי עוד פעם כי התקשתי להאמין.הזיות וסיוטים זה סבבה,אבל תרדמת?

הוא הנהן"וואו"אמרתי בהתלהות.חשבתי לעצמי שזה ממש מגניב להיות בתרדמת כמו שבסרטים,כמו סינדרלה או שלגייה אפילו היפייפיה הנרדמת.

"היית בתרדמת חודש ושבוע,ירדן"

מה?חודש ושבוע.מה עם כולם,עם כל הבנות ובטח אמא שלי שדואגת לי נורא*נראה לי* ואיפה לעזאזל הטלפון שלי??קמתי בחדות מהמיטה ולא הצלחתי לסגור את הפה מרוב השוק "אאוץ" הסתכלתי על הרגל שלי והיא הייתה מכוסה בגבס עבה שהעמיס על הרגל שלי,לא הצלחתי לזוז יותר מידי.

"אני חייב ללכת לכמה שעות.יש לך קביים בצד,ומים על השולחן,אה...הטלפון שלך בתיק לידך"הסתכלתי על המיטה בצד והיה מונח שם תיק קטן בצבע סגול שפעם היה של אמא שלי.

"אמא שלך אמרה לי להביא לך כמה ספרים שתחזרי לעצמך.תתקשרי אליי אם את צריכה משהו.אה ו..."הוא התקרב אליי ונשק לי במצח "אל תעשי משהו פזיז,אבל גם ככה לא משחררים אותך בנתיים".מה לא משחררים אותי?שאת אמא שלהם לא ישחררו,וואלה יופי!התעצבנתי ממש ודיברתי לעצמי בראש.מאור חייך והתכוון ללכת אבל מיד מהרתי לעצור אותו.

"שנייה.וואו.חכה רגע!"העברתי יד בשיער שלי ועצמתי עיניים.אם אני עושה את זה אז זה אומר שאני ממש עייפה,או מוטרדת.

הוא הצביע על השעון שלו "יש לי עבודה עוד כמה דקות,אני חייב להגיע בזמן"

"עבודה.וואו זה חדש!"

"אני אספר לך הכל כשאחזור!מבטיח"

"חכה"קמתי בזהירות מהמיטה הדפוקה של הבית חולים ונישקתי אותו,זאת הייתה אחת הנשיקות הכי מקסימות ויפות שלנו "אני שמחה שיש לי אותך.ואתה תשאר איתי עד הסוף לאסוף את החלקים שנשארו ממני.נכון?"

"כן"הוא צחק צחוק יפה ועדין כזה "אני תמיד אשאר איתך,אהיה כאן בשבילך,לאסוף את החלקים.עד הסוף"הוא נשק לי במצח והלך.