עמדתי ברחוב שמול התיכון שלי,גלגלתי עיניים,עברתי את הכביש הראשי ונכנסתי לבית ספר.שמתי שורט קרעים,חולצת בטן החלפתי עגיל בטבור לצבע טורקיז-כחול ועשיתי מחליק בשיער וכמובן שלא נשכח את העקבים האהובים עליי.
"בוא נקווה שלא יזרקו אותי הביתה"אמרתי לאלמוג כשראיתי אותה ואת דניאל בכניסה לבניין של שכבת י"ב.
אלמוג בחנה את הבגדים שלי כאילו שהיא מינימום משטרת האופנה "את נראית כמו זונה"
"אני אקח את זה לכיוון של מחמאה,תודה"עניתי לה עם חיוך
צעדתי במסדרון הענקי בניסיון להגיע לכיתה בלי שידחפו אותי ואז אני אפול מהעקבים או משהו כזה,ראיתי פרצופים מוכרים ומגעילים שהעדפתי שלא אראה אותם גם אחרי החופש.חיבקתי כמה חברים וחברות,רון ועוז לא רצו לדבר איתי מאז שנהייתי חברה של מאור כי כל הזמן התעלמתי מהם אז כשראיתי אותם בחרתי להמשיך ללכת.ראיתי גם כמה מבטי קנאה מהבנות,בעיקר מסטייסי שלא הפסקתי לעצבן אותה בתקופה של החטיבה ועכשיו היא הפכה לחיקוי של פאקצה זולה.
עצרתי ליד סטייסי וחבר שלה כי הם היו ממש ליד הלוקר שלי,פתחתי אותו עם אותו הקוד שהיה גם שנה שעברה,הלוקר עמוס בספרים שאפילו לא הכנסתי לתיק.יש,לפחות התיק רחצה שלי פה.פתחתי אותו ולהפתעתי ראיתי את האודם האהוב עליי שתהיתי לאן הוא נעלם.סגרתי את הלוקר,פתחתי מצלמה קדמית של הטלפון ומרחתי את האודם.בזווית העין ראיתי את חבר של סטייסי מסתכל עליי עם פה פעור.
"נראה לי שנזל לך פה טיפה רוק"אמרתי לו והצבעתי על השפתיים.
הוא יצא מההלם וחייך אליי "תזכיר לי איך קוראים לך?" אמרתי.
"ג'ון"הוא ענה בחיוך מאושר
חייכתי לסטייסי את החיוך הקבוע שלי והיא מתה מקנאה.המשכתי ללכת לכיוון הכיתה,שם מאור מחכה לי.
את ה3 שיעורים הראשונים עברתי בהצלחה עד שקיבלתי כאבי בטן נוראיים,רציתי לתקוע לעצמי כדור בבטן.הלכתי לשירותים ונעלתי אחריי,רציתי להקיא אבל לא יצא כלום אז פשוט ישבתי על האסלה וחשבתי על הבית ספר המזדיין והמסריח הזה "אני רוצה הביתה" אמרתי לעצמי בראש.
"אין מצב!!!"
"כן,ראו אותה בפורנו של חובבנים!אני לא צוחקת איתך בכלל"
הפרצוף שלי השתתק והייתי בהלם,על מי לעזאל הן מדברות?ומי הן?ניסיתי לשמוע אותן ולזהות מי אלו כנראה 2 בנות מהשכבה באמצע ריכול חשוב,קול אחד היה נשמע לי מוכר,ידעתי זאת סטייסי!
"היא כל כך זונה"סטייסי אמרה
והקול השני נזכר לדבר אחרי כמה שניות"אך את יודעת שזה נכון?"
"ג'ון עשה מסיבה בבית שלו,כנראה שהם ראו פורנו"סטייסי עצרה לרגע והמשיכה "ונחשי מה?היא הייתה שם,הם צילמו את אותם תמונות והפיצו את זה בינהם,רק אחרי כמה ימים ראיתי את זה בווצאפ.את קולטת שג'ון לא סיפר לי את זה מיד,הייתי יכולה סוף סוף לנקום בירדן,אני עדיין יכולה!"
היא אמרה את השם שלי,כל מה שהיא אמרה היה עליי,התמונות שלי שצילמו במסיבה נפוצות בכל מקום,התמונות הרסו לי את החיים!חשבתי שהכל עבר והמשכתי הלאה,אבל איך אני יכולה להתקדם עכשיו כשמספיק אנשים ראו את התמונות שלי?נשמתי בכבדות,והמוח שלי התפוצץ מרוב מחשבות ושאלות,רציתי לצעוק עליהן,איך הן מעיזות לעשות לי את זה.הן הורסות לי את החיים!רציתי גם להרביץ לעצמי,הייתי ילדה כל כך מטומטמת בלי טאקט.
"מלודי,את יכולה לקנות לי דיאט קולה?"סטייסי קטעה את מחשבותיי
"אין לי כוח"
"זאת לא הייתה שאלה!"
שמעתי אותה צועדת,את המלודי הזאת.סטייסי נכנסה לתא השירותים שלידי.עצמתי עיניים.אני לא מאמינה שאני הולכת לעשות את זה בגללה.
עליתי למעלה בלחש כדי שאני אוכל לצלם אותה,הפעלתי את המצלמה על סרטון,היא ישבה כמה שניות מול האסלה ואז סוף סוף דחפה אצבע לגרון,אחרי כמה שניות היא הקיאה כנראה את כל מה שאכלה לארוחת הבוקר.אז ככה היא נשארת רזה,חשבתי לעצמי.
רציתי לצעוק עלייה ולקלל אותה,אבל זה שאני יודעת משהו שרצתה שאף אחד לא ידע סיפק אותי ממש.לה יש תמונה שלי שהיא מתכננת לנקום בי,אז גם לי יש סרטון שלה.
חזרתי לכיתה ולקחתי את התיק
"המנהלת הרשתה לי ללכת הביתה,אני לא מרגשיה טוב"אמרתי למורה
הורדתי את העקבים ועליתי על הגדר כדי שהשומר לא יראה אותי,לא יכולתי לעבור דרך השער הראשי כי גם שם יש שומר ואסור שידעו שאני מבריזה,הבית ספר הזה מאוד מקפיד על חינוך,למרות שכמה פעמים עישנתי גוינט בשירותים של האולם ספורט ואף אחד לא שם לב.עליתי על אוטובוס ונסעתי הביתה.
בדרך חשבתי על מה שקרה,התנהגתי בפזיזות ורציתי להבין מה לעזאזל קרה בשעתיים האחרונות,הבנתי למה כולם הסתכלנו עליי מוזר,כי כבר כולם הספיקו להעביר תמונות שלי ערומה בווצאפ,סנאפצאט,אינסטגרם,טוויטר או בכל רשת חברתית אחרת.הבנתי שסטייסי רוצה להשתמש בזה נגדי כדי לנקום בי על מה שעשית לה בחטיבה.בעיה שלה שהיא דורשת שיתעללו בה!אמרתי לעצמי.אין מצב שאני אתן לה לנצח במלחמה הזאת!
הגעתי הביתה,שמתי שירים באוזניות והתיישבתי על המיטה הקטנה שלי.בכיתי והקשבתי למילים העצובים שבשירים.אם אני מקשיבה למילים שבשירים ובוכה-אני בדיכאון!
פתחתי את המקרר,רציתי להוציא גלידה ולאכול אבל היד שלי נשלחה לעבר הבקבוק וויסקי הגדול,שתיתי את הכל אבל זה לא הספיק לי,גלגלתי סגריה ועישנתי,כמה התגעגעתי להרגשה המרגיעה כשמעשנים.
פתחתי את הטלפון,עכשיו 18:54 בערב.
11 שיחות שלא נענו ממאור,5 מהשיחות מאלמוג ו-2 מהם היו של אמא שלי.עצמתי את העיניים ונרדמתי.יותר מדי ליום אחד!
YOU ARE READING
חיית המסיבות-החיים שאחרי
Teen Fiction(חיית המסיבות-סיפור ראשון בסדרת 'החיים שאחרי') כמובן שבכל מסיבה שתהיה בעיר ירדן תהיה שם,כל אירוע חשוב אתם תראו אותה שם עם חבורת בנים. רוקדת כאילו אף אחד לא רואה ומזרימה בנים כמו כמויות הלקים שהיא קונה. ירדן ממש חיה את החיים הטובים. אבל מה שק...
