Freedom || L.S

Chapter 26:

הפרק מוקדש ל7Sall7! אוהבת אותך❤❤. פרק מושלם לילדה מושלמת😍.

Louis' p.o.v:

גופי רועד, שיערותיי סומרות מהקור בחזי ובזרועותיי הערומות, המכנס הקצר שעל רגליי לא תורם לתחושת המבוכה שזורמת בגופי.
סירבתי להצעתו של הארי, וברגע שהשתחררתי מבית החולים הארי הסיע אותי לביתו, לקח אותי לצד המערבי, נכנס איתי אל חדרו והושיבני על המיטה הגדולה שלו, בעת שהוא צעד אל הארון וחיפש דבר מה. "אתה מעדיף ארוך, או קצר?" הוא שאל, משהו בקולו התפרש במוחי כערמומיות, כממתיק סוד, משהו המבשר רעות, והמחשבה הראשונה שעברה במוחי היא שהוא רוצה להענישני, להוציא עלי את זעמו הרב. לבי החל את פעימותיו המהירות, כאילו עמד לצאת מחזי כל רגע, לגרום לי לדמם על סדיניו האדומים בלאו הכי של הארי. "ל-למה א-אתה שואל?" קולי חושד, יצא בצורה הכי שבורה ומרוסקת שיכל, אם כי לא הייתה לי שליטה על הקול. הארי הסתובב אלי, על פניו נשקף בלבול, כאילו אנחנו לא דיברנו על אותם הדברים, ואכן לא דיברנו. "מה זאת אומרת, לו-ל- לואי?" הוא שאל, הסווה את הכינוי שכמעט יצא משפתיו בכך שאמר את שמי, ברגע הזה הבחנתי כי הארי הפסיק לקרוא לי בשם שגוי, הפסיק להוסיף את ה-ס' (s) לשמי. "אני אתן לך את הקצר, כי הארוך בטח יהיה גדול מידי בשבילך, ובלאו הכי אלה המידות שלי, אז כנראה שהקצר יהיה ארוך בשבילך." הוא מלמל לעצמו, גרם לי לחשוב על כל מיני גדלים של שוט, למרות שזה נדמה כי הוא לא דיבר על זה בכלל. לבסוף הוא זרק עלי מכנס, נראה קצר באורכו אך ארוך ברוחבו, גרם לי להבין שהוא במידתו של הארי, שבכל הזמן הזה דיבר על מכנסי בגד-ים. "תלבש את זה, ומעל חולצה, אנחנו נוסעים." ובדבריו אלה, הוא יצא מהחדר, והבנתי שהוא בעצמו לובש בגד-ים, מעלה את המחשבה לראשי, שהוא מתכנן עונש אכזרי וציבורי בשבילי, מאחר וסירבתי להצעתו.

אולם הסתבר לי שאין זו הייתה כוונתו, וברגע שמכוניתו השחורה נעצרה ליד גרגירי חול קטנטנים וצהבהבים, הבנתי כי הוא לוקח אותי לים, והמחשבה על כך שהוא רוצה להטביע אותי זרמה למוחי.
והנה אני עכשיו, יושב על מפת משבצות, כשרגליי נמצאות בסיקול אחת עם השנייה (ישיבה מזרחית), ומטריית קיץ (שמשייה) מצלה עלי מפני השמש. אפשר לראות את עיניו הירוקות של הארי בין כל עיניי האנשים, שיערו הארוך והרטוב מתעופף ברוח בעדינות, וגופו השרירי נעשה יותר ויותר מושך ככל שמתקרב לכיווני, גורם לי לראות בבירור יותר את טיפות המים על גופו כשקרני האור נשברות מעליהן. הוא מתיישב לידי, והפרי שנמצא בין ידי ננגס בן רגע על ידי הארי, גורם לי לעקם את פי בגועל. אני אוחז בפרי העגול בשני צדיו, מרחיק מגופי ושם את זה על ברכו של הארי, "אוי, הארי. חתיכת גועל אחד, זה היה שלי!" אני קורא, ממהר לנגב את ידי על זרועו החשופה והשרירית, ברגע שעינינו נפגשות זה מרגיש בשבילי כאילו הזמן קופא, הרעש נעשה לשקט פתאום, הרוח פוסקת מללטף את עורנו ושיערנו, הכל הופך איטי יותר, חושני יותר, וכשלשונו עוברת על שפתיו זה גורם לי לרצות שזו תהיה הלשון שלי, אולם אני לא עושה צעד כלשהו, לא שוכח להחזיר את ידי לחיקי, אולם הארי אוחז בה, מפסיק את הרגע הנעים שלנו כשמעמיד אותי, גורם לי להיכשל ולמעוד עליו. עיניי נפערות באימה, אני מרחיק את גופי ממנו במהירות, משפיל את ראשי אל אצבעותיי, המשחקות אלו באלו בלחץ, אני לא בטוח מה אני יכול לומר לו, וההצטערות שלי על כך שנפלתי עליו כמעט עוברת בגרוני, אבל אז הוא קוטע אותי. "בוא, אנחנו הולכים לשחות." קולו לא פוקד, וכשאני מסתכל על פניו בהיסוס אני רואה חיוך קטן על שפתיו, חיוך מהוסס, מלא תקווה בשביל שאחזיר לו אחד, ואף שלא אסרב לבקשתו. אני גומע את רוקי בקול, מרגיש את משקלו הכבד עובר בגרוני, לא בטוח מה יכול להשיב לו, לא בטוח שרוצה להכנס לים הכחול עם רוצח, שכנראה שהתכנון שלו הוא להרוג אותי. "אנ-אני לא... לא רוצה ל... אה, להכנס?" אני מגמגם, לוחש, לא בטוח בדבריי בכלל, או שמא מפחד שהארי לא יקבל את תשובתי כנכונה, אלא ישים אותה במצב של שגוייה בשביל עונש. ברגע שעיניי פוגשות באבני החן שלו, אני רואה בלבול נשקף מהן, לא מבין מדוע, כי הרי תשובתי הייתה חלקה, ללא כל מיני פרושים הנסתרים מהעין האנושית. בעוד מבט חטוף בעיניו, אני רואה זיק מוכר, זיק של ערמומיות, וברגע שמתחילות המחשבות של מה יעולל לי לזרום אל ראשי, לגרום לי לאבד את העמידה בקרקע, הוא מושך אותי אתו אל המים הקרים.

בהתחלה גל פוגע ברגלינו, מצליף בנו עד הברך, - בשבילי, להארי הוא מגיע לאמצע השוק - גורם למכת קור חדה להתפשט בגופי. לבסוף אנחנו נכנסים עמוק יותר בשביל גופי, אולם בכל זאת זה נמצא עד קו המותן שלי, במצב כזה שאני עוד יכול להתחמק מהתזות המים של הארי על פני. אני לא נשאר חייב לו, מצליף עם ידי במים, גורם להם לחבוט בפניו ובחזהו, וזה נעשה שוב ושוב, עד שאני לא רואה את הארי עוד בשדה ראייתי, מתחיל לקבל את הבהלה שנעלם בפתאומיות כזו, מחשבות שיפתיע אותי ויטביעני זורמות אל מוחי במהירות, כאילו היו עלים על גבי נהר, פחד מתחיל לחדור אל לבי, וברגע הכי לא מתאים עבורי אני עף אל-על בצווחה, מרחף כמה שניות באוויר, לוקח זמן בשבילי כדי להבין שאני יושב על כתפיו של הארי, כמו יושב בנוחיות ואוחז במצחו, מקמר את גבי, מוריד באיטיות את ידי לעיניו, מעשה שנגרם בכוונה. שיערי הרטוב סטור על פניי, החיוך שלי מתפשט במהירות, צחוק בוקע ממני ומהארי, ועד מהרה אני מוצא את עצמי מזדקף כשידיי מברישות את שיערי אל אחורי ראשי, לא חושב שאי-פעם הייתי כה שמח, כמו שאני נמצא ברגעים אלו, עם האדם שהכה אותי, הכה אותי והשאיר את הצלקות חרוטות בגופי, סימנים נוראיים שלא עוברים, מתחדשים בכל עת, ולפני שזה נעשה חמור מידי אני מפסיק, לעת עתה מחליט ליהנות מחברתו של הארי, של החיה, המפלצת.
מפלצת.
"הוא הפך למפלצת, הוא רוצח!"
"הוא יהרוג אותך, אותך ואת משפחתך!"
"תברח ממנו כל עוד נפשך בך, הוא מפלצת!"
"מפלצות לא קיימות רק בסיוטים, הן הולכות בנינו, מחכות כדי להשמיד אותנו."
"הוא ידאג לכך שתיהרג, בדרך הקלה או הקשה; זו כבר בחירה שלך.".

כל גופי מתחיל לרעוד, אני מאבד שליטה באחיזה של הארי ומחליק, נופל את תוך המים הכחולים והעמוקים, נזכר בכל מיני משפטים ששמעתי, מייחס את כולם אל הארי.
"לואי!" אני שומע את קולו המעומעם של הארי ברגע שגבי נמצא כנגד החול הרך ורטוב של הים. ידיים מגששות סביבי, מרימות אותי בדיוק בזמן שהנשימה שלי מתחילה להיעלם מריאותיי, אוויר חדש נכנס למקום החלול, אני שומע במעומעם ששיעול נפלט מגרוני, מבין כשערפל סביב התודעה שלי שאני יורק מים.
הזמן עובר בטשטוש, אבל כל שאני יכול להרגיש זה החול היבש כנגד גבי, ולראות רק את פניו של הארי, שקרניי השמש הופכות אותן למדהימות ואת עיניו לזוהרות, סימני דמעות על לחיו וידו מלטפת את פניי, וללא התרעה נוספת בשבילי, הוא עושה את הדבר שכל כך ייחלתי לו; הוא מרסק את שפתיו על שלי, גורם לפרפרים לחיות שוב, ולדם לזרום בעורקיי במהירות, חשמל עובר מגופו אל גופי, מעביר בי ניצוצות השורפים אותי ממעמקי גופי, להבות מורגשות בלחיי ואני יודע שמסמיק. ללא התרעה נוספת בשביל הארי ובשבילי, אני מחזיר לו את הנעת השפתיים שלו, ואנחנו מתנשקים שם בהרמוניה נהדרת בשבילי.

∞☆∞
תגיבו ותצביעו❤.