Chapter 22:

741 103 49
                                    

הפרק מוקדש לעוד אחת מאהבות חיי הגדולות (יש הרבה, אל תשפטו) Mal6296.

3/5 - תהנו(:

Louis' p.o.v:

"אני אוהב אותך, לואי. אל תמות לי עכשיו.".

----◆----

אני רואה את עצמי מתקרב להארי בצעדים מדודים ומהוססים, הוא קושר משהו סביב הצוואר שלי, אני לובש ג'קט לבן מבריק וכך גם בד מכנסיי, על רגליי יש נעליים רשמיות מבריקות עם עקב קטנטן. הארי עומד מולי כאשר הוא לבוש כמוני, רק שהחליפה שלו בצבע שחור, והחולצה שהוא לובש גם היא שחורה, ואני לובש את ההפך ממנו; לבן, חוץ מהעניבה שקשר לי, והעניבה הלבנה שלו משתלבת יפה בין הים השחור שעל גופו. אני מתמקד בטבעת היהלום הנמצאת על האצבע שלי, הוא שולח אלי חיוך כנה, אמתי, מאוהב; בעוד שאני שולח לו חיוך מפוחד, מאולץ, מוכרח.
הרקע סביבנו מתבהר, ואני רואה חופה, בעוד שהארי ואני צועדים על שביל לבן כששתי בנות קטנות מהלכות לפנינו, מפזרות עלי כותרת של ורדים אדומים כדם.

האם זה חלום?
הו, אלוהים, אנא ממך אומר לי שזה חלום!
אם זה חלום, אני לא מצליח להתעורר ממנו, למרות שמנסה, למרות שנותן את כל כוחי כדי לפתוח את העיניים, הכל נוחל כישלון חרוץ, וזה קורה שוב ושוב, כי אני לא חודל מלנסות.

הארי ואני נעמדים מתחת לחופה, בעוד שהכומר מביט בי בעיניים שואלות. הארי לוחץ את ידי ואני מהנהן, לא מאושר, לא מהתרגשות, אלא מפחד; פחד שיעשה לי משהו. אבל אף אחד מהאורחים לא שם לב, וגם הכומר לא נותן להנהון פירוש אחר, של עצב, לכן הוא מתחיל את טקס הנישואין, ואני מרגיש את הלחץ מחלחל בגופי, רואה את הדמעות בעיניי ויודע שהן לא מאושר, כי אי אפשר להיות מאושר עם הרוצח.
בסיום הטקס, הארי לוקח אותי למקום כלשהו בין כמה שיחים, וכשאני בטוח שיהרוג אותי לנגד עיני הוא לא שולל את זאת, והאור מעליו מתחלף, וזה כאילו השטן והמלאך משחקים עם אורות על במת תיאטרון.
הארי מוציא את אקדחו מכיסו הקטן, מדוע התחתן איתי אם תכנן להרגני?
כשהאקדח שלו מוצמד לרכה שלי אני עוצם את עיני בחוזקה.

אני מנסה שוב לקום, יכול לשמוע כבר את ההדק נלחץ, לא מספיק עמוק בשביל להרוג מישהו, אבל זה עדיין גורם ללבי לחדול מלפעום למשך כמה זמן.
צפצופים נשמעים למשך כל אותו הזמן הזה ואני חושב שהארי כבר הרג אותי, אבל כשהצפצופים נעשים שקטים הכל חוזר לערפל שאני שקוע בו, ואני ממשיך לראות את הקטע המוצג לפני.

ההדק נלחץ, דם ניתז לכל מקום, גופי מוטח בקרקע והארי מיד מכניס את אקדחו לכיסו והולך משם.
אבל משהו בשערו שונה, שיערו מלא בגוונים בלונדיניים זהובים, ובעיניו הזורחות קיים קצת חום, ואני יודע שזה לא היה הארי שהרג אותי, אולי כי איכשהו מאמין שזה מאחר ואוהב אותי, או לפחות חלק ממני מקווה שהארי אוהב אותי.
פניו של האיש כה דומות, והן שייכות רק לאדם אחד.
רק לדמיאן.

Freedom || L.SWhere stories live. Discover now