המלאך שלך

פרק עשרים ושש - זר

"מכאן. תעמוד שם, מצדי קח צעד נוסף אחורה. אל, תתקרב אליי." היא אמרה חד משמעית. "התמודדתי עם כל כך הרבה בולשיט, קאירן אל תגיד לי שהחיים שלך הם בולשיט נוסף." היא אמרה בקול רועד.

"בבקשה תני לי להסביר." הרגשתי שאני הולך להתמוטט על ברכיי, להתחנן כשאני נושק לרגליה ורק רוצה שתקשיב למילה שלי.

"תסביר."

"יש עולם שלם על טבעי." אמרתי לה ישירות, לא רציתי ללכת סחור סחור ולשגע אותה. "כמו שקיימים בני אדם, קיימות אגדות אחרות ושונות. אנשי זאב, ערפדים, מלאכים, בני תערובת." היא בהתה בי ארוכות.

"מה תקף אותנו? מה אתה קאירן?"

"אני מלאך." אמרתי לה בשקט. "ומה שתקף אותנו, היו שדים." היא חשבה דקה ארוכה וקברה את פניה בידיה כשנשמה עמוק.

"ומה עשית לי?" היא שאלה. "עשית לי משהו שם למטה. מה זה היה?"

"אני לא יודע." עניתי בכנות.

"כמה זמן קאירן? המשפחה שלך? מה הם? מה השדים רוצים?" היא שאלה במרץ כשהתיישרה במקומה, וההילה סביבה הייתה מלאה בזעם עצור, כאב.

"מלידה." מלמלתי בשקט. "אני המלאך היחיד, הוריי ואחיי כולם חצי מלאכים, ואני מלאך מלא." היא לקחה נשימה עמוקה.

"השדים." היא אמרה בקושי. "מה הם רוצים?"

"אותי." אמרתי בקושי. "אני המלאך היחיד שידוע עליו." ואז ההבנה החלה לחלחל לתוכה.

"זה לא. זה סיוט אחד גדול... זה לא יכול להיות." היא אמרה כשפרצה בבכי חזק ופתאומי שהוציא אותי מכליי, והרגשתי שאני מתפרק. "היית המקום הבטוח שלי!!! היית החוף מבטחים שלי בעולם האידיוטי שלי!" היא צרחה עליי עם כל האוויר בריאותיה, והרגשתי בושה מציפה את גופי. "לעזאזל... הראית לי מקום חדש, שהעולם הזה לא כזה דפוק אחריי הכל. הבטחת לי שאהיה בסדר, שאהיה מוגנת וגם ג'יימס שלי." היא מלמלה בשקט ומשכה באפה כשקברה את פניה בידיה פעם נוספת. "אתה רק עוד סכנת חיים נוספת. אלוהים קאירן." היא החלה ללכת לעבר הדלת יציאה מהגג.

"קלייטון..."

"אני הולכת לאסוף את ג'יימס. צעד נוסף קרוב אלינו, ואני אדאג לכך שתצטער על זה." היא אמרה חד משמעית. "סיכנת אותי, אתה מסכן את ג'יימס שלי, אתה יכולת להשאיר אותו עם אמא שיכורה לבד או להרוג לי אותו!!! את הדבר היחידי שנשאר לי בחיי!!!" היא צרחה פעם נוספת בכאב. "אל תתקרב אליי יותר קאירן. אני מזהירה אותך."

ובזאת, היא נעלמה משם. ואני הרגשתי אבוד כל כך, שזה הרגיש כאילו זה פשוט חלום רע, סיוט שהתגשם. משכתי בשיערי לאחור מתסכול, ולקחתי נשימה עמוקה לפני שהתחלתי לחזור הביתה.

לקחתי את הדרך הארוכה, להתנקות ולהירגע לקראת השיחה עם אמא ולהסביר הכל. אולי היא תוכל לעזור לי עם קלייטון.