דחיפה אחת למים

פרק 35 - דין

״גבר?״ ג׳ייק מנתק לי את קשר העין עם אוליביה וזה גורם לי רק להיות יותר עצבני .
״מה?!״ אני מרים את קולי .
״למה לצעוק יא פסיכי?״ הוא צוחק ויחד איתו כל שאר החברים לשולחן .
הלסת שלי הדוקה כל כך וחם לי והבטן שלי כואבת וכל מה שאני רוצה זה לקום ולדבר איתה . אני משתוקק לזה .
זה כמו לגעת בפרי האסור . ברגע שאני מתקרב , רק רוצה לטעום אני נכווה .
אוליביה גרין היא הפרי האסור שלי.
״אז אתה בא?״ קמרון שואל , הוא אחד מהשותפים שלי לשיעורי ספורט .
״לאן?״ אני מכריח את עצמי לא להחזיר את המבט לבחורה בסוודר שמטריפה אותי כל כך .
״אתה באמת לא מקשיב?״ אחד מהחבר׳ה ממלמל .
אני נועץ בו מבט כועס ואז הוא מבין שאני לא במצב רוח לצחוק כל כך .
״יש מסיבה הערב באגם אחרי כיבוי אורות , בחייך אחי אנחנו מדברים על זה כבר כמעט 10 דקות״.
״אני לא בא״.
אין לי מצב רוח לרקוד או להיות עם אנשים . אני רק רוצה...
אני לא יודע .
״מה יש לך? אתה חייב לבוא!״ קמרון מנסה לשכנע אותי.
״עד שהצליחו לשחד את השומרים!״ מוסיף מייק הבלונדיני.
״הצלחנו להשיג אלכוהול״.
אלכוהול? אולי מסיבה זה דווקא רעיון לא כל כך רע...
״אני אבוא״. אני נעמד ומתרחק מחבריי כשאני שומע גיחוכים מאחוריי .
רגע לפני שאני יוצא מהדלת אני מעיף מבט אחרון לאוליביה , היא מקשיבה לאיזה משהו באוזניות ומשחקת עם האוכל שבצלחת שלה.
הבטן שלי מתכווצת למחשבה שהיא שונאת אותי או שפגעתי בה. או שניהם ביחד .
אני מתוסכל ועצבני , צמא וכואב על כל כך הרבה דברים , כשהדבר העיקרי הוא המחשבה שאני רוצה לגעת בה אבל אני לא יכול .

*****
אוליביה:

את רוב האאוטפיט שלי , אמה השלימה עם הבגדים שלה שתודה לאל מתאימים לי בול. לא קטנים ולוחצים או גדולים ורחבים.
למען האמת אני חייבת להגיד כשאני רגע לפני היציאה למסיבה שגורמת לי להתמודד עם החרדה החברתית שלי- אני מסתכלת על עצמי במראה ומאוד אוהבת את מה שאני רואה.
אני לובשת גופיה שנותנת וייבים של מחוך, היא מהממת בצבע אפרסק , טיפה כהה יותר. היא כמובן של אמה כי אני האדם האחרון שיהיה לו בארון בגד בצבע כזה...
אני מוסיפה חצאית קצרה ומעלה אותה טיפה יותר מעל הגובה שצריך.
קניתי מגפיים חדשים היום בקניון , הם מעור בצבע שחור והן מגיעות כמעט עד לברכיים!
כשאני מסתכלת במראה אני מבחינה בכך שהן מגביהות אותי קצת וזה עושה אותי מעט שמחה בתוך כל הסערה שמתרחשת כרגע במוחי.
דין.חיוך.נשיקה.גומה.סטירה.קוץ.כאב.
סגרתי את הלוק עם גקט עור שפשוט הופך אותו לקלאסי.
אני מתרגשת כי הוא באמת מושלם, אבל חוששת מאיך שהמבטים של כולם יקבלו אותי.
אני ניגשת לשקיות שזרוקות על שולחן הכתיבה שלי ומוציאה את בקבוק הטקילה שקניתי מוקדם יותר. פותחת אותו ולוגמת לגימה אחת ״איככככ״ ומחמיצה פרצוף.
אחרי כמה שניות עוד לגימה , ואז עוד אחת.
השיער שלי חצי אסוף וחצי פזור ועם איילנר עדין שהצלחתי לצייר ואיפור טבעי אני נושמת עמוק , עוצמת עיניים ומאחלת שלא אמצא את עצמי חוזרת אחרי 5 דקות לחדר כי אני נותנת לחרדה להשתלט עליי.
דפיקות נשמעות בדלת ואני יודעת שזה הסימן שלי,
הערב מתחיל בעוד 3 , 2 , 1 .
*******
אני פותחת את הדלת ואמה עומדת שם מחויכת עם פה פתוח כשהיא מסתכלת עליי , מכף רגל ועד ראש.
״מה-״
״אמה את נראת כמו נסיכה״. השמלה הירוקה הזו פשוט מדהימה. היא אספה את השיער לגולגול גבוה וחתיכות שיער ממש ממש קטנות יוצאות בכל מיני אזורים בשיערה.
״אני?! תסתכלי עלייך!״ עיניה נפערות. ״אנשים יחשבו שהגיעה ילדה חדשה לבית הספר״.
״אני באמת חושבת שההערה הזאת לא תעזור לחרדה שלי כרגע״.
״אויש תפסיקי! את איתי והכל יהיה בסדר״. היא משלבת את זרועותינו יחד.
״את נשארת איתי כל הערב-״
״אני לא רוצה להפריע לך וללוקאס להיות יח-״
״את איתנו הלילה וזה סגור סופית. עכשיו צריך להתחיל ללכת כי האיחור שלנו יהיה אופנתי מדיי אם לא נצא״.

~~~~~~~~~~~
הערת הכותבת:
היוש סליחה שאני משגעת אתכם ולא מעלה פרקים הרבה זמן
אבל אשמח אם תכתבו לי בסוף כל פרק מה אהבתם, פחות אהבתם/ התלהבתם/ אכזב אתכם / עצבן וכו
זה עוזר לי להשתפר ובכלל להבין מה אתם חושבים
אוהבת המון ואשתדל להעלות עוד פרקים בקרוב💞