דחיפה אחת למים

פרק 19 - דין

שכבתי במיטתי , בידי כדור כדורסל שמסתובב לי על אצבע אחת .
ברקע Mask off של Future מתנגן מהטלפון שלי .
לא יכולתי כבר להירדם מרוב המחשבות על איך שאולביה צעקה עליי , ועל איך שהסתובבתי כמו מניאק והלכתי .
לעזאזל איתי שלא נשארתי !
המחשבות האלה רצו לי בלופים כמו תקליט שבור במוחי במשך השעתיים האחרונות מאז שחזרתי מהחדר של איידן .
ועד כמה שניסיתי לחשוב על דברים אחרים תמיד הכל בסוף חזר אליה , לאוליביה .
הילדה המסתורית ששונאת אנשים וכנראה גם אותי , שמסתתרת מאחורי הספרים והמוזיקה שהיא שומעת באוזניות שלה .
הילדה שכל דבר אצלה מושלם מבחינתי .
מהכף הרגל הגדולה שלה (אל תשאלו למה שמתי לב לזה) , דרך התחת החמוד ועד לפאקינג השיער המושלם שלה .
אפילו הנמשים הקטנים שיש לה על האף זה הדבר הכי סקסי שראיתי .
הלהט בעיניה כשהיא כועסת עליי או הגלגול עיניים שלה לכל פעם שמישהו אחר פותח את הפה שלו בכיתה וזורק הערה מצחיקה , שבעיניה נחשבת מיותרת .
המוזיקה נפסקת וצלצול של שיחה נכנסת מגיעה מהטלפון שלי .
אני זורק את הכדור הצידה ולוקח את הטלפון שלי .
על המסך שמו של ג׳ייק מופיע ,
ג׳ייק הוא חבר שלי מהכיתה שחובב כמוני כדורסל .
הוא מוכשר הרבה יותר ממני אני חייב להודות , וגם נראה הרבה יותר טוב .
שיערו בצבע שטני , עיניו כחולות והגובה שלו בערך כמו שלי .
כחכחתי בגרון ועניתי לשיחה , ״הלו?״
״דין!״ אמר ג׳ייק בקול עליז למדי .
״כן , מה המצב אחי?״
״מה דעתך על משחק?״ , אה שכחתי לומר גם שהוא ישיר בהרבה מקרים .
״הממ... מתי?״
״עשר דקות במגרש.״
״אני לא יוד-״ ניסיתי לומר .
״ניפגש ״. הוא ניתק את השיחה לפני שהספקתי לומר משהו.
קמתי מהמיטה כמו סמרטוט והובלתי את עצמי לארון כדי לקחת את נעלי הספורט שלי .
אלוהים אני מרגיש כאילו יש מעליי ענן שחור .
מן מישהו שצועק לי בתוך הראש ״אל תלך! אתה צריך להישאר פה ולהמשיך לבהות בתקרה עם הכדור המפגר שלך״.
אבל לא הקשבתי לקול הזה .
במקום זאת נשארתי עם אותם הבגדים שלבשתי בבוקר .
הטישרט הלבנה והטרנינג האפור הארוך ,
הוצאתי מהארון זוג נעלי ספורט שחורות פשוטות ונעלתי אותן .
לפני שיצאתי הסתכלתי על עצמי במראה .
השיער שלי היה מבולגן כמו תמיד , מתפזר לכל הכיוונים .
לקחתי את הכדור שמקודם השלכתי הצידה ויצאתי מהחדר .
השעה הייתה כבר כמעט שש בערב ,
ארוחת הערב מתחילה בעוד כשעה וחצי בערך .
כל הדרך אל המגרש שנמצא במתחם בית הספר , כדררתי את הכדור על הרצפה .
חלפתי על פני קבוצות בנות שעשו הליכה או ריצה .
כמעט כולן עצרו להגיד לי שלום , חלקן גם הציעו לי להצטרף אליהן , אך סירבתי בנימוס והמשכתי בדרכי .
אחרי עשר דקות הגעתי אל היעד , מגרש הכדורסל , שם ג׳ייק חיכה לי בשילוב ידיים .
התקרבתי אליו ונתתי לו כיף שהפך לחצי חיבוק מוזר .
״מוכן?״ ג׳ייק שאל אותי , שוב ישר ולעניין .
״תמיד״. אמרתי ומסרתי את הכדור אל ידיו .
***
אחרי חצי שעה של משחק רצוף עם ג׳ייק שכיסח אותי ואני השתדלתי לא לוותר לו ,
יצאנו להפסקה .
״אני פורש״. התיישבתי על הרצפה , מתנשף ומזיע כולי .
״כבר?״ ג׳ייק גיחך .
נעצתי בו מבט שאומר משהו כמו ״אתה אמיתי?״ .
הבן אדם המשיך לקלוע לסל בלי להפסיק .
אני בוהה בו ושוקע לכמה רגעים שוב למחשבות על אוליביה .
הם נקטעות ברגע שאני שומע קולות של צחקוקים מתקרבים מרחוק .
״אתה שומע את זה?״ אני שואל את ג׳ייק .
״לא״ . הוא ממשיך לכדרר ולעשות שמיניות בין רגליו עם הכדור .
״איך אתה תשמע עם הרעש שאתה עושה?״ אמרתי והעפתי לו את הכדור בעזרת הרגל שלי .
״היי!״
״נו אתה לא שומע?״ . קול הצחוק המשיך להתקרב .
״שומע מה?״
״נו אתה הקולות האלה !!״ הרמתי את הגבות והצבעתי על הכיוון שבו מגיעים הקולות .
שנינו מסתכלים לכיוון שממנו הקול מגיע .
״תפסיק לדגדג אותי!״ קול של מישהי .
אני וג׳ייק סובבנו בבת אחת את ראשנו לאחורה .
מצאנו את לוקאס ועוד מישהי שלא הצלחתי לזהות מתנשקים ומתקדמים אל עבר המגרש .
הם לא שמו לב שאנחנו לא כאן .
״פאקינג לוקאס״ אמרתי . אני קצת מופתע אם להיות כנה .
״ואמה ברגר ״. המשיך אותי ג׳ייק .
״כן״. לקח לאסימון שלי רגע ליפול עד ש... ״מה?!״ צעקתי חזק כל כך שמשכתי את תשומת ליבם של לוקאס ואמה .
״שיט״ פלט לוקאס . שניהם הוקפאו כמו שאלזה מקפיאה דברים .
לוקאס מסתכל עלינו ומנסה להסתיר את אמה .
״מה קורה?״ הוא מחייך אלינו חיוך מאולץ .
״אתה יודע שראינו אתכם כבר אחי״ חייכתי אליו בחזרה .
שניהם התלחששו למספר רגעים עד שאמה נתנה מכה קטנה ללוקאס עם הכתף שלה , כנראה כי אמר משהו שגרם לה להתעצבן והיא התחילה להתקדם לעברנו .
לוקאס מיד אחריה .
״אתם -לא -ראיתם -את - זה״ . היא אמרה עד שהייתה מאוד קרובה לג׳ייק אך בגובה זה היה נראה קצת מגוחך , היא נמוכה והוא גבוה הרבה יותר ממנה כך שאם ניסתה לאיים ... המטרה לא כל כך צלחה .
ג׳ייק הנהן , ואז היא פנתה אליי במבטה , מחכה לאישור גם ממני . אני עדיין הייתי על הרצפה ,
הפעם אני הייתי הנמוך .
״בטח מה שתרצי״. אמרתי וחייכתי אליה . הפנתי את מבטי אל לוקאס ואז בחזרה אליה . השילוב הזה היה נורא מוזר .
בערך כמו נוטלה עם מלפפון חמוץ הייתי אומר .
השתיקה הייתה מביכה וארוכה בין ארבעתנו .
״אזז!...״ אמרתי בסופו של דבר , קמתי בקפיצה כושלת על הרגליים . ״עד איפה הגעתם?״ פניתי ללוקאס וקרצתי .
״זה לא עניינך״ . אמה הסתכלה עליי , לחייה אדומות בטירוף וידיה שלובות על החזה .
״כן מה שהיא אמרה גבר״. לוקאס חיזק אותה , התקרב אליה ונשק לשפתיה . נראה שהיא מנשקת לא רע הבחורה הקטנה .
נעצתי את מבטי בשניים שמתמזגים מול עיניי , קצת הרבה המום ממה שאני רואה , כי עדיין - שילוב מוזר .
ידיו של לוקאס עלו החזה שלה בדיוק כשג׳ייק קטע את הרגע ואמר ״מה אתם אומרים משחק שתיים על שתיים?״.
אמה קטעה את הנשיקה והסתכלה עלינו ״אני לא בעניין״.
לוקאס הסתכל עליה בזמן שהיא החזירה את מבטו אליו ,קרב מבטים מוזר התרחש כרגע בינהם .
״בסדר!״. ענתה לו ושיחררה את אחיזתה ממנו באי רצון ועם חיוך קטן .
לוקאס הצטרף אל שלושתנו , ״אחד על שתיים?״ ג׳ייק הציע .
אני ולוקאס הסתכלנו אחד על השני והסכמנו על ההצעה של ג׳ייק .
ג׳ייק נתן לנו להתחיל למרות שאנחנו שניים , ואת האמת שהוא צדק כי אחרי 20 דקות הוא בהחלט קרע את שנינו .
באמת הילד צריך ללכת להיות באיזה קבוצה או נבחרת .
או שהוא ממש טוב או שאני פשוט לא בכושר , אחד מהשניים. כנראה שזו האופציה השניה .
אמה במשך כל המשחק ישבה בצד ולא העיפה מבט אחד לעבר החבר היקר שלה . היא הייתה עסוקה בטלפון שלה ובלדבר בטלפון .
״היא ענתה לך כבר?״ לוקאס אמר בקול לכיוון אמה .
״לא״. אמה נשמעה עצבנית .
״למי היא מנסה להתקשר?״ שאלתי בתמימות . אולי אני יכול לעזור חשבתי לעצמי .
״אוליביה גרין , חברה שלה , לא ראינו אותה מאז ארוחת הבוקר ואמה מפחדת שקרה לה משהו ״ .
ניסיתי לענות בכמה שיותר אדישות , משהו שהיה
אצלי באופי אך יצא לי מין קול מוזר מהפה . משהו שמדמה מכונית שעשתה ברקס חורק בטירוף .
אם אוליביה לא עונה לאמה אולי באמת משהו קרה .
הייתי חייב לדעת שהיא בסדר , או לפחות חיה .
מי יודע ? אולי בא שועל ולקח אותה יחד איתו .
אני יכול להבין אותו , היא באמת שווה רצח .
״טוב אני ... המממ... ״ גמגמתי , ״אלך להתקלח לפני ארוחת הערב , אני מסריח בטירוף״. החלק הראשון של המשפט היה שקר והחלק השני של המשפט היה אמת לחלוטין .
״ארוחת הערב עוד חצי שעה , לא עדיף לך כבר להתקלח אחר כך?״ לוקאס שאל .
״לא לא ! אוי ואבוי אתם לא מריחים?״ התחלתי להסניף את עצמי כמו קוף ״זה צחנה״. הלכתי אחורנית ואמרתי לסיום ״נתראה אחר כך״ , עשיתי מן תנועת שיחרור שעושים בצבא והתחלתי לרוץ ריצה קלה לכיוון המעונות .
כבר כמעט החשיך והשמיים נשארו עם שאריות השקיעה .
הוצאתי את הטלפון שלי ועצרתי רגע בצד השביל .
נכנסתי לצאטים האחרונים שלי בהודעות ונכנסתי לצאט שבו רשמתי לאוליביה לפני ימים ספורים שהרגישו כמו חודשים , שתבוא למאחורי העץ .
אז כן , קצת ריגלתי אחריה וקצת ביקשתי את הפרטי טלפון שלה מהמורה למשפטים שמלמדת את אוליביה .
הסיבה שאמרתי לה כששאלה למה אני צריך הייתה שהכלב שלי אכל את הסיכומים שהיו לי במחברת לשיעור היסטוריה ורק אצלה יש את הסיכומים הכי טובים .
כן כן , אני יודע שזה נשמע לא אמין אבל עם החיוך שלי שממיס את כולן איכשהו , התירוץ שלי נקנה וקיבלתי את המספר שלה בקלי קלות .
התחלתי להקליד מהר בלי לחשוב אפילו איך היא עלולה להגיב להודעות האלו.

דין : אוליביה , זה אני .
דין : אני בדרך אלייך .
דין : שמעתי מאמה שאת לא עונה לטלפונים שלה .
דין : תעני לי
דין : אני רק רוצה לדעת שאת בסדר ואז אני אפסיק להציק לך .
דין : אוליביה ......
דין : עכשיו אני ממש דואג

ההודעות לא נקראו .
הריצה שלי רק התגברה .
רצתי בלי מעצורים אל עבר בניין המגורים של התלמידים .
אלוהים כל כך הרבה מחשבות רצו לי בראש .
אבל המחשבה העיקרית הייתה ,
רק שהיא לא עשתה לעצמה משהו.
עליתי במדרגות של מגורי הבנות .
ולפני שנכנסתי למסדרון בדקתי שהשטח פנוי ושאף אחת לא תבוא ותדחוף את האף שלה לעניינים שלא שלה .
אוליביה היא העניין שלי שמעניין אותי מהרגע הראשון שנפגשנו רשמית , סוג של - באגם .
כשהמסדרון היה נקי מאנשים , רצתי מהר לדלת חדרה של אוליביה והתחלתי לדפוק מהר וחזק .
״זה דין , תפתחי לי ״. אמרתי או יותר נכון דרשתי בין דפיקה לדפיקה .
אך אין שום קול או צליל שעונה לי .
״אוליביה , אם את לא פותחת בדקה הקרובה אני אוציא את הדלת מהמקום ואת יודעת שאני מסוגל לזה אז קדימה אני מחכה ״. 
הדפיקות שלי חזקות ונוקשות , כך היד שלי כבר התעייפה אך לא התייאשתי .
*טינג* צלצול מהטלפון שלי .
הודעה מאוליביה .
אנחה יצאה מפי .

אוליביה : אתה יכול ללכת
אוליביה : אני בסדר .
אוליביה : ובבקשה אל תבוא שוב דין .

לא ידעתי מה לכתוב בחזרה , הרגשתי כעס על זה שהיא לא פותחת לי את הדלת , אבל גם הרגשתי שאני צריך לתת לה עוד זמן להירגע קצת . אז רשמתי לה ,
דין : את עוד חייבת לי שיחה אוליביה גרין .
המשכתי להקליד .
דין : את מגיעה לארוחת הערב?
אין תשובה .
דין : 🥔
שלחתי לה אימוגי של תפוח אדמה כי זה בערך הדבר האהוב עליי בעולם הזה , מה שמסמל עבורי כמו לב .
אני מקווה שהיא תבין את זה , ואם לא אני תמיד אוכל להסביר לה בשיחה שהיא הבטיחה לי שתתקיים .
הסתובבתי כדי ללכת לכיוון החדר שלי כדי להחליף בגדים
אך נמשכתי אחורנית בחזרה לעבר הדלת האלכוסונית מחדרה של אוליביה .
אפילו לא הייתי צריך להסתובב כדי לדעת מי מאחוריי .
ג׳ייס מולוקוב .