דחיפה אחת למים

פרק 17 - דין

40 דקות לפני:
ג׳ייס עדיין לא שחררה ממני .
היא ליטפה אותי כל הערב בכל מיני מקומות שהן לא רק הלחי שלי .
למרות שאמרתי לה דיי . היא הייתה שיכורה למוות והתחילה לדבר כל כך הרבה שטויות .
כשהשיר "Do I wanna know" של בין הלהקות שאני הכי אוהב - ארקטיק מנקיז , התנגן היא הושיטה את ידיה אל פניי וניסתה להצמיד לי נשיקה צרפתית לפרצוף שלי .
וזה כבר לא התאים לי .
גם אני הייתי שיכור , ניסיתי לצאת בסדר אבל נמאס לי ממנה! שתשחרר אותי כבר לעזעזאל .
דחפתי אותה ממני בדיוק כשליאם אמר , ״חברים הגיע הזמן להתקפל , יש לנו פה ילד שהולך להלשין כי הפרענו לשנת היופי שלו״.
הוצאתי את הטלפון מכיס הג'ינס שלי .
לקח לי כמה שניות להתפקס על השעה עד שקלטתי שכבר 2:50 בלילה .
מאז שאוליביה הלכה , שתיתי עוד 5 כוסות מעורבבות וודקה וספרייט . שתיתי כי יצאתי חרא .
כי ניסיתי ללכת לחפש אותה אבל ג׳ייס המזורגגת הזאת לא עזבה אותי לשנייה אחת כל הערב הזה .
ומה אני יכול לעשות? אני לא יכול להחטיף לה מכות ואני לא יכול לצרוח .
אז שתקתי והמשכתי להעמיד פנים שכיף לי .
הכיף הפסיק ברגע שאוליביה , אוליביה עם החזה המרהיב יצאה מהחדר .
נדחפתי בין האנשים שיצאו בשקט מהחדר ורצתי לחדר שלי .
התחלתי להרגיש את השתן מכל השתייה ששתיתי בשעתיים וחצי האחרונות עומד להתפוצץ ולצאת ממני .
רצתי נאחז בקירות כדי שלא אפול .
המסדרון המעט מואר משלטי יציאות החירום היה נראה הפוך . הרגשתי כאילו אני רץ על תקרת החדר .
כשהגעתי לדלת חדרי הוצאתי מהכיס מהר את המפתחות .
התעכבתי דקה שלמה בגלל שלא הצלחתי להכניס את המפתח למנעול .
היד שלי הסתובבה במעגלים בניסיון להכניס את המפתח לחור של הדלת אך לא הצלחתי .
״יש!!״ צעקתי וקפצתי באוויר כשסוף סוף המפתח נכנס והסתובב .
הרגשתי כאילו סיימתי סיבוב ריצה והגעתי במקום הראשון.
כשנכנסתי לחדר רצתי לשירותים ופתחתי בדרך כבר את כפתור הג'ינס והריצרץ .
כשסוף סוף התרוקנתי הרגשתי הקלה ואת הכליות שלי שחזרו לתפקד .
כשיצאתי מהשירותים , שולחן הכתיבה היה מולי ועליו הספר שקניתי לאוליביה .
הספר שהיא לא הסכימה לקחת ממך אדיוט .
התקדמתי לעבר השולחן וכשהגעתי ניסיתי להרים אותו .
הייתי צריך למצמץ כמה פעמים כדי לראות איפה באמת המיקום של הספר כי כשניסיתי להרים אותו הרמתי את האוויר .
הנה עשיתי את זה הצלחתי להרים את הספר לבד בלי שום עזרה , צחקתי בקול רם לעצמי .
הסתובבתי ולקחתי את המפתח שהשלכתי מקודם על המיטה .
אני יוצא להחזיר לאוליב את הפאקינג ספר הזה ! .
אני יוצא משטח מגורי הבנים ועובר לצד השני בשקט בשקט למגורי הבנות .
הרגשתי כמו בסרט ריגול של ג'יימס בונד .
רק שלא יתפסו אותי .
אז ירדתי על ארבע והתחלתי לזחול אל חדר מספר 14 , החדר של אוליביה .
אומנם לקח לי הרבה יותר זמן מהליכה רגילה אבל הכי חשוב זה שלא נתפסתי .
כשהגעתי נאחזתי בדלת כדי לעמוד ודפקתי בדלת בשקט כמה שאפשר כדי לא להעיר את שאר המסדרון .
המסדרון היה חשוך ומואר רק מאורות היציאות חירום , בדיוק כמו במגורי הבנים .
הדלת לא נפתחה אז דפקתי עוד הפעם .
באמצע הדפיקה השלישית הדלת נפתחה ומאחוריה היפיפייה הנרדמת שלי .
לא הצלחתי לראות כלום חוץ מפניה העצומות שבדיוק קלטו אותי עומד בכניסת חדרה .
״דין?״ קולה ישנוני . היא ממצמצת כמה פעמים כדי לבדוק שהיא לא הוזה .
״את לא הוזה זה אני.״ אמרתי וחייכתי חיוך גדול ונמרח.
היא לקחה את ידה ואחזה בידי ומשכה אותי לתוך החדר שלה .
היא הדליקה את האור הקטן שליד מיטתה וסינוורה את שנינו .
אוי חשבתי שאני עומד להתעלף כשראיתי את המכנסונים הקצרים שהיא לובשת . אלוהים למה היא כזאת יפה?
״מה אתה עושה פה ב..״ היא בדקה את השעה מהר בטלפון שלה ״שלוש ורבע בלילה?!״ . אוליביה הסתכלה עליי בעיניים פעורות ועצבניות .
״הגבה שלך קופצת״. הצבעתי עליה אבל היא לא צחקה אז אמרתי את הסיבה שבאתי לפה , ״באתי להחזיר לך משהו.״ אמרתי והראתי לה את הספר שאחזתי כל הזמן בידי .
הושטתי לה אותו אבל הספר השתחרר מהר מידיי ונפל לרצפה . התכופפתי מהר מידיי ונפלתי גם אני לרצפה .
ובמקום לנסות לקום בחזרה התחלתי לצחוק .
לצחוק בקול רם ולהתגלגל על הרצפה .
״אוי אלוהים אתה שיכור מהתחת.״ אוליביה הניחה את שתי ידיה על הפנים שלה ונשמה עמוק .
המשכתי לצחוק ולצחוק והתנדנדתי מצד לצד .
״שקט אתה תעיר פה את כולם דפוק אחד!״
הושטתי יד מהרצפה כדי שתעזור לי לקום אך כשהיא תפסה את ידי משכתי אותה אליי לרצפה .
היא נפלה לידי ושתקה .
גם אני הפסקתי לצחוק .
היא הסתכלה עליי ואני הסתכלתי עליה .
אמנם ראיתי אותה לא הכי בפוקוס וכל החדר הסתובב לי ,
״כבר אמרתי לך שאת יפה?״
״מישהו אמר לי את זה היום כבר״. היא חייכה חיוך קטנטן שאיש לא היה מבחין אם היה מסתכל טוב טוב .
״את ממש יפה אוליביה גרין.״
אוליביה קמה מהרצפה מהר ואני קמתי אחריה באותה המהירות , רק שכמעט נפלתי בחזרה לרצפה אם היא לא הייתה תופסת אותי .
תפסתי בחזרה את ידה ולא שחררתי גם אחרי שעמדתי יציב מולה .
מבטנו לא ירדו אחד מהשני .
אפילו לא לשניה .
הושטתי יד כדי להסיט חתיכת שיער קטנה משיערה הפרוע אל מאחורי אוזנה .
אוליביה עדיין שתקה ולא הורידה את מבטה מעיניי .
״אנחנו לא יכולים לעשות את זה דין.״ אמרה לבסוף .
״לעשות מה?״.
״את כל זה.״ היא הצביעה על שנינו . ״אתה שיכור דין . נדבר על זה כשתהיה פיכח.״
״לא״. אמרתי ומשכתי אותה אליי .
״כן״ התנגדה אוליביה .
״לא״ .
״כן ״.
״לא״.
כן!״.
״טוב״. אמרתי והטחתי את שפתיי בשפתיה .
אוליביה החזירה לי נשיקה והניחה את ידיה על חזי .
לאחר שלוש שניות , דחפה אותי וניתקה את הנשיקה .
היא התנשמה ״אמרתי שנדבר על זה כשתהיה פיכח״.
״אבל...״ ניסיתי לומר משהו .
״אין אבל״. היא הובילה אותי אל הדלת .
״אוליביה״ אמרתי לפני שסגרה את הדלת ,
״לילה טוב דין״. היא כמעט סגרה את הדלת אך פתחה אותה שוב ונישקה אותי בלחי במהירות וברחה לה אל מאחורי הדלת .
״לילה טוב אוליב״. אמרתי בשקט עם חיוך הצלחה גדול על פניי . הסתובבתי בעדינות כדי ללכת בלי ליפול בחזרה אל חדרי .