דחיפה אחת למים

פרק 33 - אוליביה

יום שבת והוא קריר עם שמש שקרנית .
ואני שוכבת לי לבדי - כרגיל על ספסל ארוך שנמצא בגן הורדים ליד המזרקה הישנה והחלודה שמזרימה מים בצבע ירוק.  מוזיקת הרוק באוזניות הקטנות שטחובות לי בתוך האוזניים פועמת בחוזקה.
הספר שאני קוראת עכשיו הוא הספר הרביעי שלי שאני מסיימת השבוע ואני כמעט לקראת סופו .
מחר יהיה שבוע לזה שדין לא כאן ואני מתעבת את עצמי שאני סופרת את הימים . אסור לי לחשוב עליו . הוא בן אדם שהסביבה שלו רעילה . הוא בעצמו רעיל!
אני שונאת אותו כל כך עוד על התקרית במסדרון .
מגעיל אחד . בן זונה .
הלוואי ויחליט להישאר שם בבית שלו .
בטח הוא כבר הספיק ללכת להלוויה של האקסית שלו , לשכוח מזה והלך לדפוק כל בחורה שלישית שהוא רואה.
הקריאה שלי לא רציפה , כי המחשבות תמיד מגיעות בסוף אליו . אל המניאק המזדיין שנעלם פתאום .
המניאק שאת כל כך מתגעגעת אליו...
״בן זונה״ אני ממלמלת לעצמי תוך כדי שאני מנסה לקרוא בפעם הרביעית את אותה השורה .
*טיק* הספר שלי זז קלות .
אני מתעלמת .
*טיק* אני מתיישבת וסוגרת את הספר
״אהההה״ צעקה נפלטת ממני כשדמותו של דין נגלת לעיניי.
״אל מי את מדברת?״ הוא מחייך את החיוך היפהפה שלו . החיוך המתוק , השובבי , החמוד - בקיצור כל המילים שאני שונאת להשתמש בהן .
תחושת הקלה גדולה מציפה אותי ואני לא חושבת פעמיים ורצה אליו .
אני כורכת את זרועותיי סביב צווארו כשאני מנסה להגיע לשם , כי הוא כל כך גבוה.
אני נצמדת אליו והוא עוטף אותי בזרועותיו ומחבק חזק .
אני יכולה להרגיש את דפיקות הלב המהירות שלו ולהריח את ריח המנטה שכל כך התגעגעתי אליו.
הוא משחרר מעט ואני יחד איתו .
הוא מסתכל עליי ואני עליו .
אני מחייכת וגם הוא .
אני מרשה לעצמי רגע להתבונן בגומה העמוקה בצד ימין של פניו , לראות את הגבות המסודרות להפליא שלו . יכול להיות שהוא עשה גבות?! מה?
ואז אני מגיעה לשפתיים שלו. שכל לילה הייתי נרדמת במחשבה על לפגוש אותן שוב בשלי .
״את בוהה בי כבר הרבה זמן , ואני לא יודע מה את רוצה לעשות...״ הוא מגחך .
״אבל אני יכול להכווין אותנו לשם״.
הוא מתקרב אליו ואני לא זזה .
הוא מחייך כמו תינוק שהולך לקבל את הממתק שלו.
ואני לא יכולה שלא לומר לא לדבר היפהפה הזה .
שפתיי מגיעות אליו קודם , אני מנשקת אותו וידיי עוטפות את צווארו . אני יכולה להרגיש את החיוך שלו על שפתיי העבות .
לשונו של דין מגיחה לאט לאט אל פי . זה עדיין לא קרה .
אני חוששת קצת אך נותנת לאמן להמשיך בעבודה .
ידו יורדת אל גבי התחתון ומצמידה אותי אליו .
אנחנו זזים לאט לאט יחד.
אני מרגישה נפלא אחרי תקופה שמרגישה ארוכה מאוד .
אפילו אפשר לומר שאני מרגישה בענני-
״איה!״ דין מנתק את הנשיקה כשרגלו נתקעה בשיח ורדים קוצניים במיוחד .
אני מתחילה לצחוק בקלילות כשהוא מקלל את השיח המסכן.
הצחוק שלי מתגבר כשאני מתחילה להבין את הסיטואציה שקרתה כאן עכשיו . אני כמו מטומטמת הלכתי ונישקתי אותו . פשוט חזרתי על ארבע .
תני לעצמך סטירה טיפשה אחת.
אני משתתקת בבת אחת כשדין מפסיק את שטף הקללות שלו .
״למה הפסקת? הצחוק שלך זה הצליל הכי מדהי-״
*אני קוטעת אותו בסטירה מפנקת מבית אוליביה גרין*.
״אאוץ! מה יש לך?!״ הוא מניח את היד על הלחי שלו שנהיית אדומה משניה לשניה .
״מטומטם אחד מי אתה חושב שאתה??!״ אני מתחילה לרתוח לאט לאט כמו קומקום שבדרך להתפוצץ .
״אוליביה יש לך חום? מה נסגר איתך?״ הוא שואל .
״אני בסדר גמור תודה ששאלת . אבל יצא לך פעם אחת לחשוב על עצמך לשם שינוי?!״
אני דוחפת אותו כשהוא מנסה לגעת בי .
״נמאס לי מגברים שחושבים שהם יכולים לבוא ולגעת בי מתי שבא להם! שחושבים שלי אין לב . שאני אמורה לספק את הצרכים שלהם!״.
״גברים? מה זאת אומרת גברים?! מישהו ניסה לגעת בך?״
הוא מרים את הקול שלו יותר גבוה ממקודם.
״זה לא עניינך דין. זה ממש לא עניינך!״
״ברור שכן . תגידי לי מי זה אני אגמור אותו״.
״למה מי אתה חושב שאתה?״
״אני ה-״ הוא משתתק לרגע . ואז הוא מבין . אני רואה את זה במבטו .
״לך תזדיין חתיכת מניאק אגואיסטי מגעיל ודוחה. אבל לפני זה תעשה לי טובה , ותשים לב שאתה שואל לפני זה את מי שאתה מזיין אותה״.
אני מסתובבת ולוקחת את התיק שלי מהספסל בכעס.
אני עוזבת את גן הורדים בידיעה שאף קוץ לא יוכל להכאיב לי כמו מה שקרה כאן עכשיו.
השפלה .
כעס .
ואכזבה .
ממישהו שאני בקושי מכירה.