הקדמה + פרק 1 - אוליביה

4K 117 9
                                    

היי!
איזה כיף שבחרתם לקרוא את הספר שלי ״דחיפה אחת למים״ .
מדי פעם אוסיף לכאן טריגרים ודברים חשובים שצריך לדעת לפני שאתם תמשיכו לקרוא את הספר כי בכל זאת הוא בכתיבה ואני לא יכולה להגיד לכם מראש מה יהיה במדויק (:
טריגרים : התקפי חרדה , דיכאון , נסיון התאבדות , אלכוהול
אני מקווה שתהנו מהספר ובמיוחד מדין ואוליביה המתוקים ...
שלכם רוני ❤️

אוליביה :
הייתי על שפת האגם . הייתה שקיעה יפה וחשבתי על להוציא ספר ולקרוא קצת . התחלתי לקרוא ולא רציתי לשבת כי הדשא היה רטוב . אז עמדתי .
כעבור מספר רגעים אני מקבלת דחיפה מטורפת שלא ראיתי אותה באה . טוב מן הסתם , זה בא מאחוריי .
״אההההההההההההההההההההההה״ צרחתי . הכל קרה תוך שניות כי איכשהו מצאתי את עצמי בתוך המים של האגם עם פאקינג דין סמית׳ . אחד הבחורים החתיכים בשכבה .
מסתבר ששנינו התדרדרנו יחד לאגם הקפוא .
אחרי שעיבדתי במוח את מה שקרה הרגע , גם הזעם הגיע.
״מה . לפאקינג . עזאזל . קרה עכשיו?״ צרחתי .
״שיט״ דין צחקק . על מה הוא צוחק המניאק ?!?!
״שיט זה מה שיש לך להגיד ? שיט ?!״ אני חושבת שאני אף פעם לא שמעתי את עצמי מגיעה לכמות כזו של דציבלים .
״את בסדר?״ שאל . נראה שהוא דואג . אבל את האמת שזה לא מעניין אותי כי אני באמצע התקף כעס !
״אתה שואל אם אני בסדר?״
״כן״ אמר בתמימות . כאילו לא קרה שום דבר חריג .
״אני לא בסדר יחתיכת מטומטם !!!!! אני נמצאת בתוך אגם קפוא כשלפני שניה הייתי באמצע הפאקינג ספר שלי ! . שיט . הספר שלי , איפה הוא ?״ התחלתי לצרוח שוב פעם ולהשתולל . ״איפה הספר שלי?!!״
״כנראה נפל למים״ .
״נפל למים?״ שאלתי בלחש . וואו הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ .
״מצטער״ .
״אני אראה לך מה זה מצטער״ איימתי עליו אבל גם התכוונתי לממש את האיומים האלה ממש בקרוב .
התחלתי להשפריץ עליו מים ולהרביץ לו . רציתי שיכאב לו. שיראה טיפת אחראיות או דאגה או לא יודעת !!
״אני אראה לך מה זה מצטער יחתיכת ...״
לא הספקתי להשלים את המשפט כי בדיוק דין משך אותי אליו ושם את ידו על פי . לא הבנתי מה קורה אבל מה שהוא לא עשה גרם להשתיק אותי . הלב שלי התחיל לדפוק בצורה דיי מהירה והמתח המוזר שהתחלתי גם אותו להרגיש באוויר היה משהו שאי אפשר לתאר במילים . אף פעם לא הרגשתי כזה דבר קודם .
כשדין קלט שאני המומה מדיי הוא הוריד את היד שלו .
עיניו הסתכלו עליי ולא שיחררו את המבט . אני לא העזתי למצמץ .
״הי״ מבטו נדד לשנייה אחת אל שפתיי .
לפני שהבנתי מה קורה שפתינו התנגשו ויצרו נשיקה ארוכה , קשוחה ואגרסיבית .
לעולם לא התנשקתי לפני זה עם מישהו אבל זה הרגיש כל כך טבעי . הנשיקה הזאת עוררה בי תחושות שלא הרגשתי לפני . וזה היה נעים .
אבל אז המוח החליט להתערב ואמר מספיק .
הייתי כל כך מבולבלת ...
״רגע ... מה..?..״ . זאת פעם ראשונה שאני לא מצליחה להגיד משפט נכון . יצא לי מן גמגום מוזר כזה .
הצלחתי להתאפס , ״אני צריכה ללכת״ . התחלתי להתקדם לעבר היציאה מהאגם כשגופי רועד מקור ובגדי ספוגים במים .
״היי!״ שמעתי את דין קורא מאחוריי אי שם ברקע אבל לא הצלחתי להקשיב לו כי הקולות בראש שלי היו כל כך חזקים שלא יכולתי להקשיב גם לדין . המשכתי להתקדם .
״אני מצטער אם עשיתי משהו שהוא לא בסדר״ . לזה כן הצלחתי איכשהו להקשיב .
הגעתי ליציאה מהאגם בתחושת השפלה .

דחיפה אחת למיםTempat cerita menjadi hidup. Temukan sekarang