דחיפה אחת למים

פרק 9 - דין

בחיי המבט בעיניה כשהיא קלטה שהיא הולכת לעשות את העבודה יחד איתי , היה הדבר הכי טוב שקרה לי היום .
או שאולי החלום שהיה לי עליה זה הדבר הכי טוב שקרה לי היום?
עיניה נפקחו וגבותיה הדקות הורמו למעלה .
״אזזז... מתי נפגשים?״ אני מנסה להקליל את האווירה .
אוליביה מתחילה לארוז את הציוד שעל שולחנה , ״בחמש בספרייה״. קובעת עובדה ויוצאת מהכיתה .
״אני לא יכול לחכות״ אני עונה לה אך ברור שהיא כבר לא שומעת אותי .
הבטתי בשעון של היד שלי וקלטתי שיש לי 2 דקות להספיק לשיעור הבא . אלוהים מה קורה לי היום? אני בדרך כלל מגיע 10 דקות לפני הזמן .
אני יוצא מהכיתה לכיוון הקומה השניה ומתחיל לעלות במדרגות כאשר אני נתקל בליאם שנותן לי מכה על השכמה , ״היי גבר מה המצב ?״ . הוא מתנהג כאילו אתמול לא קמתי לו באמצע הארוחה .
אני מחליט לזרום איתו ולא ללכת נגדו כי המצב רוח שלי מצוין ואני לא רוצה לקלקל אותו .
״הכל בסדר אחי , תודה שאתה שואל.״ והגעתי לכיתה יחד איתו בדיוק בזמן .
אני מתיישב בשולחן הריק וליאם הולך להתיישב ליד ליסה , הבלונדינית עם החצאית הקצרה .
ברגע שהמורה סיימה לקרוא שמות אני בחרתי להתנתק מהשיעור ולשקוע במחשבות על החלום המטורף שהיה לי על הילדה שאני אפגוש בהמשך היום .

אוליביה -
שעת המפגש תכף מגיעה ואני כבר חצי שעה מנסה לבחור מה ללבוש אך לא מצליחה לבחור .
עדיין לא הבנתי למה אני כל כך מתעסקת בליטרלי לבחור בגד לעבודה עם ילד מהכיתה שלי .
שבטעות דחף אותי יחד איתו למים ונישק אותי , אחר כך קנה לי את הספר שהטביע לי ואז התמזמנו יחד על המיטה שלי .
בסוף בחרתי בג'ינס קרעים צמוד ובחולצת טישרט לבנה עם הכיתוב : ״לכו לעאזאזל״ באנגלית . ומעל שמתי את הגקט עור השחור שלי , שהוא פריט חרוש לבית הספר אך לא זכור לי הרבה פעמים שלבשתי אותו מחוץ לשעות הלימודים .
אני ניגשת לפינת האיפור הקטנה שלי בחדר ולוקחת את המסקרה ומתחילה למרוח על הריסים שלי . משתדלת לא להתלכלך.
אחר כך את השפתון בצבע חום בהיר ומורחת אותו על שפתיי באופן מדויק ביותר .
אני שמה לב שנשארו לי עוד 10 דקות לשעה חמש - השעה שקבענו .
אני מהר לוקחת את התיק שק שלי ומכניסה לשם לפטופ , אוזניות , ספר , ספר אנגלית וכלי כתיבה .
כמעט שכחתי לרסס על עצמי קצת בושם ולפזר את השיער שלי .
הגיע הזמן ואני יוצאת לדרך .
אל הבחור האדיש , עם החיוך הכובש והשרירים בידיים .
אני הולכת הליכה מהירה אל עבר הספרייה , בין המקומות האהובים עליי בבית הספר . אני מגיעה דקה לפני השעה חמש ומחפשת שולחן רחוק כדי שנוכל לעשות את העבודה בשקט .
אני אומרת שלום לנטשה הספרנית ומתיישבת בשולחן הכי רחוק שמצאתי למרות שהיו אנשים בודדים בספרייה .
אף אחד לא מגיע בימי חמישי בשעה כזו .
אני מחכה במשך 10 דקות לאדון סמית׳ וכשהוא מגיע לכניסת החדר אני רואה שכל הזמן הזה הוא הלך ברגוע שלו .
הוא מסתכל עליי מרחוק ומתחיל להתקדם לעברי .
אני לא מורידה ממנו את המבט שלי , מנסה להראות שאני כועסת שהוא איחר . אני שונאת שמאחרים לי .
״איחרת.״ אני אומרת לו כשהוא מספיק קרוב כדי לשמוע .
״אה , כן , מצטער.״ הוא מתיישב לידי ומחייך שוב פעם את החיוך המעצבן שלו .
״אל תתחיל שוב פעם עם החיוך הדפוק הזה.״ אני מזהירה אותו אבל הוא עושה לי בכוונה כשהוא ממשיך לחייך , ״זה הופך להיות כבר מקריפ בנאדם״ אני אומרת לו ומתחילה לצחוק כשהוא לא מפסיק .
רגע מה?
הוא גרם לי לצחוק ?
כנראה שגם הוא בהלם כי הצלחתי להפוך את החיוך שלו לעיגול מבלי לעשות איזשהי פעולה אחרת .
״טוב , קדימה בוא נתחיל.״ אני מנסה להעביר נושא כדי לא לחשוב על כמה יפה הוא נראה בחולצה שחורה צמודה שמבליטה את שריריו ובמכנסי הדגמח בצבע עלי זית , שיושבים עליו בצורה מושלמת .
״לא לא ״ הוא מסתכל עליי , מה שמכריח אותי להסתכל עליו שוב .
״אנחנו נדבר על הקול היפה הזה שעכשיו יצא ממך ?״ הוא שואל .
״תקרא מה כתוב על החולצה שלי.״ נראה שמבטו נשאר שם יותר מדיי זמן ממה שהיה צריך .
״ל..כ..ו ל..ע..א..ז...״ המטומטם לא מצליח לקרוא כמו שצריך . ״ ׳לך לעזאזל׳ מה כל כך קשה ?!״ אני מתעצבנת .
״סליחה באמת שלוקח לי קצת יותר זמן לקרוא ושאני לא קורא ספרים כמוך״ דין אומר .
״זה לא קשור בכלל לספרים טמבל !, זה קשור להבנת הנקרא - מצרך בסיסי אם לא שמעת״.
״אוקיי , אם את אומרת שאני לא טוב בהבנת הנקרא , תוכלי לתת לי שיעורים פרטיים?״. לא ידעתי אם הוא ציני או לא אז עניתי לו כמו בפעם הקודמת . ״התשובה נמצאת על החולצה שלי״ . והסתובבתי כדי לפתוח את הלפטופ שלי .
״אז על מה העבודה?״ דין שואל .
״תפתח את המייל שלך ותקרא . אני לא מתכוונת להסביר לך״ אני משיבה לו .
״טוב״ . נראה שהוא מקשיב לי וקורא כי במשך הדקות יש שקט וזה גורם לי לחשוב קצת בהגיון .
המשימה היא לכתוב קטע משותף יחד על נושא ששנינו אוהבים .
זה הולך לקחת המון זמן .
״שיהיה לנו בהצלחה״ כאילו דין קרא את המחשבות שלי .
אני מחייכת חיוך קטן ומוסיפה ״ממש.״
״אז מה את אוהבת לעשות?״ דין שואל אותי .
״אמממ...״ אני מנסה לחשוב . אני חושבת שהבנתם שאני לא אוהבת כל כך לדבר עם אנשים . גם קשה לי לסמוך עליהם אבל אני נותנת לדין הזדמנות . כי נראה שהוא מתעניין .
״אני אוהבת לקרוא ספרים , את זה אתה כבר יודע.״ אני חושבת שזה בין הדברים היחידים שהוא יודע עליי .
״אני אוהבת לראות סדרות טלווזיה״ אני מוסיפה .
״מה למשל?״ הוא שואל .
״תוכניות דוקמנטריות , סדרות מתח וקומדיות רומנטיות.״
״אז עזבי״ הוא מגלגל עיניים .
אני ממשיכה , ״אני אוהבת לכתוב , ולשמוע מוזיקה...״
״או!! איזו מוזיקה?״ דין נראה כאילו מצא תקווה .
״הביטלס , קווין , אמינם לפעמים , בילי אייליש . כאלה בעיקר.״ אני מחכה לתגובה שלו .
״ארקטיק מנקיז?״ הוא מהסס .
״גם״ אני עונה לו .
בעיניו היה משהו שלא הצלחתי לפענח .
מן התלהבות כזו אך גם אכזבה?
״מעולה אז בואי נעשה על מוזיקה״ הוא מציע ואני מחליטה לזרום עם הרעיון .
״את יודעת , את נראת מהבנות ששומעות טיילור סוויפט ולנה דל ריי .״ הוא מפתיע אותי פתאום . אך התגובה שלי באה מהר . ״חשבת את זה כי זה בדרך כלל מה שבנות שאוהבות לקרוא ספרים שומעות , אז קבל עובדה אני לא הבנות.״
אני לא מבינה את עצמי , למה אני כל הזמן תוקפת .
מחפשת להגן על עצמי .
בזמן שאני שוקעת במחשבותי ומחכה למסמך במחשב שיפתח , דין חוטף לי את המחשב מהיד ומנסה להציק לי . בדיוק כמו מה שהוא , ילד מציק .
״היי! תחזיר לי את זה״ אני מנסה לא לצעוק כי אני שונאת תשומת לב אך הוא מדגדג אותי ואני מתחילה לצחוק .
״אל...תיגע..״ אני לא מצליחה להשלים את המשפט כי אני מתגלגלת מצחוק .
דין צוחק גם , ועוצר כשידו על צווארי .
הוא הסתכל עליי ואני עליו .
האווירה התחלפה ברגע אבל הפעם הכנתי את עצמי וידעתי מה עומד לקרות .
״לא כאן .״ אני אומרת לו ונכנסת למצב סטרס .
״אני הולכת להביא ספר לעבודה , כבר חוזרת.״ המצאתי תירוץ והתקדמתי מהר לעבר מדפי הספרים , רחוק מהשולחן .
יד נוחתת על כתפי ודין מסובב אותי .
הוא חיכה לאישור ממני .
וכשקיבל אותו בעזרת היד שלי שליטפה את הלחי שלו .
דין נישק אותי ואני נישקתי אותו .
אני לא יודעת כבר מה הולך פה . אני מבולבלת ברמות אבל לא נתתי לו להפסיק כשהצמיד אותי למדף הספרים ונישק את צווארי . ניסיתי לא לעשות רעש . באמת שניסיתי .
אבל מה שדין עשה לי היה מטורף .
זה היה נעים , סקסי ורק רציתי עוד .
משכתי בחולצתו השחורה ודחפתי אותו לקיר שמאחוריו תוך כדי ששפתינו נוגעות וטועמות .
״פאק״ דין פלט וזה גרם לי רק להגביר את הקצב עוד יותר . ידי הסתבכו בשערו הגלי והמבולגן .
דין מנתק את שפתינו והוא עובר ללחוש לי באוזן ״את כזו יפה״.
אני מקרבת את ראשי אל פניו , ומסתכלת לו עמוק בעיניו החומות . אני מהססת . אבל לבסוף , מעניקה לו נשיקה ארוכה ומתנתקת ממנו . משאירה אותו מאחוריי ״אתה בא? צריך להמשיך״ , אני מסתובבת ורואה אותו באותו המקום שהשארתי אותו .
בזווית העין אני רואה בליטה במכנסיו .
פניי נהפכו לאדומות יותר ממה שהיו כבר .
מהר מיהרתי להסיט את מבטי וחזרתי אל עבר השולחן שבו השארתי את הלפטופ .
עד שהוא יחזור לכאן ויתאושש הילד , עשיתי את עצמי עובדת . אך בפנים המוח שלי היה מנותק ורק הלב נשאר פועם חזק .