דחיפה אחת למים

פרק 21 - אוליביה

בשלושת הימים לאחר התקף החרדה , הייתי עסוקה בלחרוש לכל מבחן אפשרי , לסיים ולהגיש כל עבודה גם אם היא לעוד שבועיים ובלקרוא .
הכל כדי לא לחשוב בטעות על השרירים המטריפים בידיים של דין או עליו בחולצה לבנה ספוגת מים .
עכשיו אני בדרכי אל בית הספר הישר מחדר האוכל .
למזלי לא נתקלתי בדין בדרך כלשהי למרות שהיינו באותו החדר . וההרגשה שהצלחתי לשרוד את ארוחת הבוקר מבלי מחשבה שאצטרך להתמודד איתו ממש עכשיו , הורידה לי אבן ענקית , אולי מפולת של סלעים מהלב .
מבלי שליטתי , שלחתי לעברו מבטים מפינת החדר בשולחן הקטן שתפסתי לבדי . אם מישהו היה יכול לקרוא את מחשבותיי בזמן שנעצתי בו מבט בכל חלק אפשרי בגופו , היו שולחים אותי ממזמן לכלא . זה לא חוקי כל הדברים שנמצאים שם בקופסא הזאת שנקראת המוח שלי .
זה שאני עדיין חושבת שדין מושך ברמות ושאני מתחרטת שבאותו הלילה שהוא הביא לי את הספר הוא לא נשאר לישון אצלי , זה לא אומר שאני לא רוצה לחנוק אותו ולצרוח עליו שהוא מניאק , בן זונה וחסר כל רגש אחרי מה ששמעתי וראיתי שהוא עשה שנייה אחרי שאמרתי לו שיעזוב אותי וילך .
אוחחח... אני כל כך עצבנית בכל פעם שאני נזכרת בזה .
ידיי נקפצות לאגרופים עד שהציפורניים שלי ננעצות חזק בכף ידי וכואב מדיי.
נכנסתי בשער בית הספר הגדול אל המסדרון העמוס תלמידים .
אני ניגשת אל הלוקר שלי ומסתכלת על מערכת השעות שלי .
השיעור הקרוב הוא שיעור אנגלית .
השיעור שאני חולקת יחד עם דין .
אני מהר לוקחת את הספרים הנדרשים לשיעור וממהרת לטרוק את דלת הלוקר .
״אהההה״ צעקה יצאה מפי כשקלטתי שליאם היה מאחורי דלת הלוקר שלי , שעון על אחד מהלוקרים שלידי .
״הבהלת אותי דפוק!״
״בוקר טוב״ ליאם אומר לי עם ידיים משולבות .
״בוקר״. אני מנסה לאזן את שיווי משקלי עם כל הספרים הכבדים שאני סוחבת .
ליאם נחלץ לעזרתי וסוחב לי חלק מהספרים ואנחנו מתחילים ללכת לעבר הכיתה בה נערך השיעור . שיערו הבלונדיני מסורק ומסודר כמו תמיד והקפוצון בצבע אפור שאף פעם לא ראיתי לפני כן נמצא עליו , ואם להיות כנה הצבע מחמיא לו .
אך ליאם לא היה פונה אליי סתם , הוא צריך משהו .
״אם אתה חושב שאני אתן לך את התשובות לשיעורי הבית אתה יכול להמשיך לחלום״ אני ממשיכה ללכת ישר בלי להסתכל לעברו בזמן שהוא נועץ בי מבט .
״למה את חושבת שאני אצטרך עזרה?״
״אל תיפגע כן , אבל בהתחשב שכבר באת אליי ארבע פעמים מתחילת השנה וניסית להוציא ממני את התשובות בעזרת התחנפויות כמו מה שעשית עכשיו וזה לעזור לי עם הספרים - אני ככל הנראה אהיה צודקת ״.
עוד כמה צעדים ואנחנו בכיתה .
״טוב עלית עליי בסדר?!״ ליאם הודה . ״את ממש חכמה את יודעת?״ .
״זה לא יעזור לך אם תמשיך..״ חייכתי אליו חצי חיוך עם גבה מורמת ו... הנה אנחנו בכיתה .
אני סוקרת במהירות את הכיתה ומבטי מתנגש במבטו של דין .
לא לא לא לא !
כל השלושה ימים האחרונים אני מצליחה לחמוק ממנו וממבטו ואז בשניה הראשונה שאני נכנסת לחדר איתו , מבטינו מצטלבים .
אני ממהרת להסיט את מבטי בעוד שהבטן שלי מתחילה לכאוב מהתרגשות שאני לא רוצה לחוות .
אני כל כך כועסת עליו .
״אם את מחפשת ליד מי לשבת...״ ליאם מצביע על השולחן הריק היחיד שנשאר בכיתה והבנתי שאין לי ברירה אלא לשבת לידו .
אני הולכת לשולחן הצדדי בשורה השלישית של הכיתה ואחריי מגיע ליאם .
הוא נראה מבסוט , לפחות ככה רואים על פניו .
״אבל...״ אני מתחילה לומר אך ליאם קוטע אותי , ״בסדר אני לא אציק לך עם שיעורי הבית יותר״ הוא מעביר יד בשערו המסורק לאחור .
אני מתיישבת במקומי ומרכיבה את האוזניות שלי עד שהשיעור יתחיל .
לאחר שתי דקות שאני עסוקה במכשיר הטלפון שלי יד נוגעת בכתפי . אני מסובבת את ראשי אל ליאם .
״שומעים את המוזיקה שלך עד לבניין מגורים , תחלישי״ .
גלגלתי אליו עיניים .
״תיזהרי שלא יתפסו לך העיניים עם כל הגלגולי עיניים האלה״. ליאם מגחך .
״תיזהר שלא תהיה לך מחלת מין עם כל הבנות האלה שאתה שוכב איתן״.
וככה סתמתי לו את הפה והיה לי שקט למשך כל השיעור .
הוא אפילו לא ביקש ממני עט!
תראו איזה הישג מטורף .
כאשר נשמע הצלצול לאחר 50 דקות , אספתי את הדברים שלי ומיהרתי לצאת מהכיתה .
״אוליביה!״ קול מוכר קורא לי מרחוק . קול מוכר שמחמם את גופי .
מנגנון הבריחה שלי מתחיל לפעול ואני מרכיבה את האוזניות על אוזניי ומתחילה בהליכה מהירה לשירותי הבנות הכי קרובים באזור .
קולו של דין חודר דרך האוזניות שלי .
״אוליביה גרין תסתובבי אליי !״.
״אני יודע שאת שומעת אותי״.
״אני לא מטומטם״ .
כל כך רציתי להסתובב ולתת לו סטירה אבל בדיוק הגעתי אל השירותים . נכנסתי במהרה וטרקתי את הדלת אחריי .
עשיתי את זה שוב פעם , הצלחתי להתחמק במקום להתמודד עם הבעיה , איזה יופי .

דין-
אני יודע שהיא שמעה אותי.
לעזאזל היא נכנסה לשיעור עם ליאם , מחויכת - גם אם לא ראו את זה . אני שמתי לב .
כי אני שם לב לכל דבר שהיא עושה כשהיא לידי .
כשהיא מזיזה קצוות שיער למאחורי אוזנה , כשהיא כותבת מהר במחברת וממרקרת דברים בספר הלימוד , איזה ספר היא קוראת ומה היא אוכלת בארוחות הבוקר כשאני רואה אותה בסביבה .
נהייתי אובססיבי למישהי שאני בקושי פאקינג מכיר .
אוליביה נמצאת כבר כמעט 10 דקות בשירותים .
ואני החלטתי שאני לא זז מכאן עד שאני תופס אותה לשיחה , השיחה שהיא הבטיחה לי .
כשהייתי שיכור מת .
אבל דווקא מכל הדברים שבקושי יכולתי לזכור , זכרתי את זה .
״אתה שיכור דין . נדבר על זה כשתהיה פיכח.״
והנה אני , עכשיו , כאן , ממש פה! פיכח יותר מאי פעם ובכל זאת אני מקבל מחסומים מכל כיוון מצד אוליביה .
אני באמת מתחיל להאמין שקרה שם עוד משהו באותו הלילה שאני לא זוכר .
דלת שירותי הבנות נפתחת ויוצאות משם חבורת בנות עם תיקים קטנים בגודל כל כך קטן שאני תוהה לעצמי מה הן מצליחות להכניס לשם ? . כולן נועלות נעלי עקב שמגביהות אותן ולובשות חצאיות קצרות מהסוג שכבר יצא לי לקרוע כמה כאלו בעבר ...
למזלי ג׳ייס איננה אך זה לא מונע מהבנות לפנות אליי .
״תראו תראו מי פה״ , אחת מהכמה בלונדיניות אומרת .
״הזונה הראשית״ מישהי משלימה אותה .
חמשת הבנות מתחילות לסגור עליי מין מעגל , ממש כמו בסרטים .
״מי שמדברת ...״ מלמלתי לעצמי .
״מה אמרת?!״ שאלה אותה אחת .
״מה ששמע-״
״מה זה , מה קורה פה?״ דמות מוכרת נכנסת בין הבנות .
לייה דוחפת את אחת מהן ומושכת אותי החוצה מהמעגל הקטן והחנוק שהבנות השטניות יצרו .
״תסלחו לי״ היא מסתובבת אל הבנות ומשחררת מזרועי אחרי שהתרחקנו .
״עושה צרות דין?״
״אני נשבע שלא עשיתי כלום!״ הגנתי על עצמי . ״זה הכל המצאו-״
״כן כן בסדר , בוא נלך לבנים הם במגרש״ קטעה אותי לייה.
באתי לענות בחיוב אך המשימה שלשמה התכנסתי נשכחה מראשי .
״שיט!״ הסתובבתי והתחלתי לרוץ לכיוון שירותי הבנות בחזרה .
ראיתי מרחוק מישהי יוצאת משם שלבושה כמו אוליביה , בג'ינס כהה וחולצת טישרט שחורה . מתחילה ללכת מהר .
כשהסתובבה אליי ומבטנו הצטלבו ידעתי שזאת היא סופית .
ההליכה המהירה שלי הפכה להיות ריצה .
הצלצול נשמע וכל הילדים במסדרון העמוס מתנקזים אט אט אל כיתותיהם.
מה שמונע ממני לראות לאן אוליביה הולכת .
בהתחלה אני עוד מצליח לראות אך כשאני נתקע כמעט בחבורת בנים בכיתות י׳ תשומת הלב שלי עוברת אליהם וכך איבדתי אותה .
לעזאזל .
לא היה טעם לשלוח לה הודעה כי כבר הבנתי שלא תענה לי . כמו בשאר הימים הקודמים .
תחושת ייאוש נחתה עליי והרצון הנואש לדבר איתה רק מתגבר בכל פעם מחדש .
ולא רק זה .
אני מת להרגיש אותה שוב על שפתיי , גופי .
אלוהים כמה שהיא יפה .
ואיך שהיא כועסת על כולם? הגלגולי עיניים שלה שהיא מחלקת לכל איש שמדבר אליה ? פאקינג מדליקים .
את הגלגולי עיניים האלה אני שומר לעצמי ומדמיין שיום אחד היא תגלגל ככה את עיניה כשאני ארד לה והיא תצרח את השם שלי , תגנח בקול רם ותגמור על פניי .
דרך אגב שכחתי לציין ,
כשאני רוצה משהו , אני משיג אותו .