פרק 31. פחד.

254 12 0
                                    

נקודת מבט דולורס:

מה לעזאזל דייגו קיי. אבא שלי. אבא החורג שלה. רוצה להגיע לחתונה שלהם. און חייב לדעת מזה.

כל זה עובר בתוך ראשי שאני מנסה להמשיך לשדר עסקים כרגיל אבל אני עוד רגע נחנקת מהעוגה, ״דולורס?״ קולה של דאב נשמע בשאלה

אני מרימה את ראשי לעברה, ״הכל בסדר?״ דאב שואלת בכיווץ גבות, ״כן כן הכל בסדר״ אני אומרת ושותה חצי מכוס השוקו כדי להחליק את העוגה בגרוני.

״אז למה את נראת מופתעת״ דאב ממשיכה,
״כלום, נזכרתי במישהו שהיה קרוב אליי בעבר בשום דייגו אבל אל תדאגי הכל בסדר״ אני אומרת וישר כותבת את שמו על הדף

״טוב״ היא מושכת בכתפה ונותנת ביס בפרוסת העוגה שלה.
~~~~~~~~~~~~~  ~~~~~~~~~~~~

״נדבר מחר״ אני אומרת לדאב בדרישת שלום וחיוך שאנחנו נפרדות כל אחת חזרה לביתה, ״סבבה״ דאב מחזירה לי עם נשיקה באוויר.

״טוני מה איתך, ישלך מישהי?״ אני שואלת אותו שאנחנו הולכים זה לצד זה עד לרכב, ״כן״ הוא עונה בקול שקט וברור.

אני נעמדת במקומי ולא זזה בזמן שהוא ממשיך ללכת עד שהוא שם לב שאני לא לידו. חיוך ענק על שפתיי

״אם כפיר היה רואה את זה״ אני מצחקקת במקומי והוא מתקשח במקומו ובא לקראתי, ״דיי טוני אני שמחה בשבילך מאחורי כל האדם הקשוח והמעוצב הזה יש לב? מפתיע״ אני אומרת ומנסה לצמצם את פערי הצעדים בנינו.

״מי זאת?״ אני אומרת וסוגרת את דלת הרכב שאני יושבת במושב על יד הנהג, ״את לא מכירה אותה״ טוני אומר וסוגר גם הוא את הדלת.

״נו בבקשה, אני אשמח שתהיה לי עוד חברה מעולם לא היו לי עוד חברות״ אני אומרת לטוני במבט עצוב ומתחנן

״לא דולורס אני לא אומר לך מי זאת״ הוא אומר ומדליק את הרדיו מאזין לחדשות הערב של ניו יורק ואני מגלגלת עיניים בשעמום.

לפתע הטלפון שלו החל לצלצל והוא מיד ענה, פרצופו חתום וברור יותר מלפני השיחה. אין לי מושג עם הוא מדבר ועל מה השיחה ואני מסתקרנת ברמות.

״מי זה״ אני שואלת תוך כדי השיחה וטוני לא מגיב חזרה, מפריעה לו במהלך הנסיעה, ״נו טוני״ אני חופרת לו בשכל והוא עוד רגע מעיף לי סטירה אבל שומר על איפוק.

אם אני הייתי הוא הייתי מעיפה לי סטירה, אבל כיף לי להציק לו.

הוא סיים את השיחה ומשנה כיוון נסיעה, ״זאת הייתה חברה שלך״ אני שואלת בשקט והוא מניד בראשו.

״אז לאן נוסעים״ אני שואלת מסוקרנת, ״לפלה״ הוא אומר ומחזיר את הרדיו.
_________________________________

״כפיר״ אני אומרת וניגשת לחבק אותו אחרי שחיפשתי אותנו דקות ארוכות עם עיניי בין כל אנשי הבר, ״מה קורה ילדה, איך היה היום?״ כפיר עונה בקולו העמוק והאפל באוזניי גורם לצמרמורת בגופי.

״היה לי ממש כיף, בהתחלה הלכנו למדוד שמלה ואז לבית קפה ואז היא קיבלה שיחה וזה ואז-״ אני קוטעת את עצמי ונזכרת במה שאני צריכה לספר לאון

״מה קרה דולורס״ כפיר שואל באוזני וקולו נשמע רציני ונחוש לדעת שהוא נשען על הבר עם ידו הימנית, ובידו השמאלית עוטף את מותני ואוחז אותי צמודה אליו

״כלום הכל בסדר״ אני מחזירה בקןל מתוך כל הרעש של המוזיקה.

בתוך שניה הוא מושך את ידי ואנחנו נכנסים למשרד לחדר צדדי קטן וחשוך

״דולורס אני דורש שתספרי לי עכשיו מה לעזאזל את צריכה לספר לאון שזה כל כך מסעיר אותך״ כפיר מרים מעט את קולו ודאגה של פחד נמצאת בעיניו

אני צמודה לקיר וכפיר ממש צמוד אליי נמצא מולי, אני מפחדת להגיד ונראלי שאני עומדת לאבד את זה. הוא רצח אותי באחת מהדרכים שתכנן ואם ידע שאני חיה לא יתן לי לחיות בשלווה

הוא הפאקינג אבא החורג של דאב. איך און לא יודע מי זה. איך שניהם חיים את חייהם בידיעה חסרת מודעות לגבי דמות האב?
אני לא מצליחה להתרכז ופחד מתעורר בכל גופי

אני מתחילה להזיע ודפיקות הלב שלי עולות, הידיים שלי מעט רועדות ואני נושכת את שפתי. נהיה לי קר בשיא החום. אני מרגישה שאני עומדת להקיא את כל מה שאכלתי היום.

כפיר מבחין במה שעובר עליי ואוחז בכל אחת מידיו בזרועותיי ״דולורס מה קורה כאן״ הוא מנסה למצוא אותי בעייני אבל אני כולי בסערת רגשות

״הולכים הביתה״ הוא אומר לפתע ומרים אותי שאני חצי מעורפלת, אנחנו יוצאים לכיוון לב הבר והוא מסמן בעיניו לאחים שישר יוצאים איתנו.

שאנחנו יוצאים מהבר אני מנסה להעמד חזרה ומחזיקה בידו של כפיר, הוא לא עוזב אותי לרגע מוודא שאני בסדר ויש לו את כל הזמן שבעולם. האחים כולם סביבי דואגים שאף אחד לא יתקרב

״מים״ אני מצליחה לפלוט מפי בשקט ובן מיד רץ להביא לי
אני מתיישבת על שפת המדרכה ולוגמת מהמים, ידי רועדת וחצי מהמים נשפכים על חולצתי

״און״ אני אומרת בשקט שאני מצליחה להתאפס על עצמי מעט.

אושר בכאבWhere stories live. Discover now