אושר בכאב

26. תקווה והספד בלב.

נקודת מבט און:

כולנו עומדים ושולחים אחד לשני מבטים, ישר מבינים את משמעותם ומתחילים בחיפוש.

כפיר ישר רץ לאחות הראשית כדי להסתכל במצלמות האבטחה,
אני ושאר אחיו רצנו במסדרונות הבניין לחפש אחריה, הלב והמוח שלי לא ידעו איך לפעול קודם מצד אחד דולורס הרגע נפטרה ומצד שני האישה שלי נחטפה.

אני לא אוכל לספוג עוד אבידה, או להיות מרוכז בשני העניינים יחד. ״און״ קול קורא מאחורי שאני בודק בכל חדר במהירות אם היא נמצאת בו, ״און״ זיו קורא מאחוריי חזק יותר.

״אתה יכול לעצור רגע״ הוא צועק ותופס בחולצתי, ״מה פאקינג מה אתה רוצה ממני אחותי מתה וארוסתי נחטפה או שאתה איתי או שאתה פאקינג נעלם לי מהעיניים״ אני צועק בתסכול ובעצבים לעברו

״זאת פאקינג פעם אחרונה שאתה מרים עליי את הקול״ זיו אומר בטון קר ברור ומפחיד הוא מתקרב אליי יותר ומצמיד אותי לקיר, ״אולי אתה אח של דולורס ואחי עכשיו שבור אבל אין לך שום לגיטמציה להרים את הפאקינג קול שלך עליי״ הוא ממשיך.

אני לא מבין מה הוא רוצה גם אם הוא היה במצב כזה הוא היה צועק ויורה גם באוויר אם צריך אבל אני מחליט לשתוק זה לא הזמן לצבור אוייבים.

״חוץ מזה חברה שלך ירדה למטה לקנות מים היא בסדר״ הוא ממשיך ועוזב אותי מיישר מעט את חולצתי.
״פאק אלוהים אני לא בנוי למשחקים״ אני מלמל לעצמי והולך אחריו בשקט,

״דאב״ אני קופץ עליה בחיבוק עוטף ודואג, ״זאת פעם אחרונה שזה קורה עשית לי התקף לב״ אני לוחש באוזנה ומרגיש שהיא בכלל לא שמה לב לדברי.

״דאב?״ אני שואל ומרים את ראשה אל עיניי מבין שהיא בוכה ברמות ואני חייב להרגיע אותה אפילו שאני בפאקינג עצמי שבור כרגע.

״איך לא אכפת לכם איך אתם לא מסכימים לעצמכם להשבר אתם בני אדם ואתם כולכם אוהבים אותה ואני שיודעת עליה פחות משבוע כואב לי״ דאב צורחת בזמן שהיא מתייפחת בבכי.

״אתם יכולים להכנס״ הרופא אומר במבט חתום בזמן שכולנו לא יודעים מה לעשות קודם. לרופא יש פרצוף כזה שגורם לך לרצות לדפוק לו כדור בראש ולדעת שהוא מספר לך שקרים.

אני יושב לצד מיטתה ומחזיק בידה, נפרד ממנה בתוך ליבי.

״דולורס היית לי אחות שכל אחד היה רוצה, היית בן אדם הכי טוב שקיים בעולם הזה, הכנסת אליו אור ויופי. חלמת והגשמת נלחמת ורצית גם שלא ידעת מה צריך לעשות, לא היה אכפת לך מכלום חוץ מלשמור על אהובייך. הצלת אחרים בדרך ואני מוקיר לך על זה תודה״

״היית בן אדם חי עם דופק ונשימות, הצלחות וכישלונות, היה לך חיוך טהור ומחמם לבבות ואז שהגיע הרשע שהכניס לתוכך סכין וסובב אותה ככה שלא ישאר לך סיכוי לחיות, מגיע לו למות ואני לא אוותר עד שהוא ישלם על מה שקרה לך דולו.
שבעצמך הגנת עליי וניסית להשאר מאופקת מפחד לידו כדי לשמור עליי. היית בן אדם לתפארת. לעולם לא אשכח אותך. גם שסבלת והיה לך קשה, מתי שנלחמת בשניים עדיין נלחמת גם כאן, על חייך.״

״אני לא מאמין שאני צריך להספיד אותך ולראות את קבורתך דולורס, אני אוהב אותך כל כך והייתי עושה הכל כדי להחזיר אותך אבל אני יודע שאת כנראה במקום טוב יותר ונחה מנוחת עולמים״

אני מדבר בראשי ודומע. מחזיק בידה ומוריד את ראשי לעבר כיוונה שאני יושב על הכסא, מתקשה לעכל את המאורע.

אולי אני הוזה והכל בכלל עולה מתוך עצב אבל הרגשתי שידה מהדקת את אחיזתה בידי ולא משחררת מעין כוחות מחודשים בגופה,

אני מרים את ראשי במהירות ובוהה בה הלוואי והיא תפקח עיניים.
___________________________

היי, לאור הפיגועים האחרונים בשבת הרגשתי שזה לא נכון להעלות פרק אבל לדעתי הפרק משקף הרבה מתוך המאורעות בשבת ומכניס מעט לפרופורציית אבידות של בני אדם.
7 נרצחים יהי זכרם ברוך😓
תשמרו על עצמכם ואל תקחו שום דבר כמובן מאליו.
שבוע טוב❤️