אושר בכאב

פרק 19. סיגריה וגרסאות שונות.

נקודת מבט און:
דולורס נראת מפוחדת מבדרך כלל, כאילו מסתירה משהו גדול מאהבה שלה כלפי בחור מאפיה. ״דולו הכל בסדר״ אני שואל שוב ומנסה לקרוא את מה שעובר בתוכה.

״כן״ היא מתעוררת פתאום וממשיכה ״אם אנחנו כאן אני הולכת להביא משהו רק רגע״ היא קמה ונעלמת במהירות. אני ודאבי יושבים ומביטים אחד בשני בשאלה.

״תכירו זה כפיר״ היא חזרה שידה אוחזת בשלו והוא נראה לא ממש נינוח מהסיטואציה, אבל היא נראת שמחה בהרבה יותר ממקודם, שלוה ולא מפוחדת.

״נעים מאוד״ אני קם ולוחץ את ידו, הוא מהנהן לעברי ואנחנו מתיישבים.

ארבעתנו יושבים בשקט מביטים זה בזה, ״כפיר תכיר זאת ארוסתו של אחי, דאבי, נכון שהיא מהממת״ קולה של דולורס מחזיר את ארבעתנו לחיים.

אני מסתכל עליו והוא עליי מעין קרב מבטים, זה יהיה מוזר שהוא יסכים איתה ויגיד לה שהיא מהממת כי אני ממש כאן. אוי דולורס תחשבי לפני שאת מדברת

כפיר מושך את דולורס אליו ואומר לה משהו באוזן, היא מהנהנת והוא קם ונעלם לתוך ההמולה.

מרגיש הרבה יותר נוח פתאום, ״דולורס רוצה לבוא לרקוד״ דאבי שואלת אותה והיא מהנהנת באושר, ״חשבתי שלעולם לא תשאלי דאבי״

גם הן נעלמות לתוך ההמולה ואני יושב שם ובטוח שדולורס משקרת לי.
________________________________
נקודת מבט דולורס:

אנחנו רוקדות בטירוף בין כל האנשים, שתינו בשיא שלנו שאנחנו לא באמת מכירות כלל והדבר היחיד שמקשר בנינו זה און.

״רוצה לצאת החוצה חזרה״ אני צורחת לעברה שאנחנו מחזיקות ידיים כדי שלא התערבב בין כל האנשים, ״אין לי בעיה״ היא צועקת לי בחזרה.

אנחנו יוצאות מהבר ומתיישבות על שפת המדרכה, המון אנשים עוברים מאחורינו והמון מכוניות נמצאות בכביש מה שעדיין עושה רעש אבל לא כמו המוזיקה שבפנים.

היא מוציאה סיגריה מהתיק הקטן שלה ומדליקה אותה, ״רוצה״ היא שואלת שהיא מוציאה את כל העשן באנחה, ״לא תודה״ אני אומרת.

״רוצה לספר לי איך את ואחי הכרתם״ אני שואלת אחרי כמה דקות שהיה שקט בנינו, היא מכבה את הסיגריה על הכביש ודורכת עליה מעט

״לפני שלוש שנים אמא שלי שלחה אותי ללמוד כאן״ היא מתחילה ואני יושבת ומאזינה, ״רציתי להשאר במקסיקו בחווה בבית שלנו שם אבל היא ואבי החורג נהגו לריב ובזמן האחרון שהייתי שם המריבה שלהם גדלה יותר״ היא מספרת ונראת די עצובה

״שהגעתי לכאן התחלתי לעבוד בבית קפה איטלקי שבאיזור ויום אחד אחיך נכנס ואני מילצרתי אותו מאז העיניים שלנו לא ירדו אחד מהשנייה, והתאהבתי בו״ פתאום כל השמחה שבה לפניה.

״יאו איזה חמודים״ אני אומרת בחיוך מלא באושר, ״בגלל זה הייתם בחופשה כל כך ארוכה ואכלתי סרטים אם הוא חי או מת אחרי אותו לילה״ אני אומרת והחיוך מפניה יורד חזרה..

״החופשה לא הייתה כל כך ארוכה וזה היה רק סופ״ש, למרות שבסופה נפצעתי והוא שלח אותי חזרה לניו יורק״ היא אומרת ואני לא מבינה מה קורה כאן

״על מה את מדברת דאבי״ אני שואלת אותה וממשיכה ״היום רבעי בערב איך הייתם בסוף שבוע שהוא אמר לי שחזרתם היום ולמה את לא נראת פצועה בכלל״

״מה?״ היא שואלת ושתינו מבולבלות על המדרכה, ״לא חזרתם מחופשה היום?״ אני שואלת בבלבול,

״לא דולורס זה קרה לפני חודש והיום דפק בבית שלי ושלף טבעת הוא התנצל על החור הזה בשבועות האחרונים ואמר שהלך לקיים את הבקשה האחרונה של אמא שלכם״ היא אומרת.

אני לא מבינה מה הולך פה אבל אני לא אהרוס לה את הערב ״אה סליחה התבלבלתי לגמרי״ אני אומרת בצחקוק מקווה שתזרום ולא תשים לב

היא מחייכת אליי חזרה ואנחנו קמות וחוזרות אל הבר, ״און״ אני לוחשת לו באוזן ״אנחנו צריכים לדבר בצד עכשיו!״

״טוב״ הוא עונה ובא אחרי משאיר את דאב עם הבנים שאין מה לפקפק בהם הם ישמרו עליה.

״איפה באמת היית כל הזמן הזה ואיזה לעזאזאל בקשות היו לאמא לפני שהיא מתה?״ אני שואלת בעצבים סקרנית לקבל תשובות.

״דולורס זה מורכב הלכתי פשוט לסדר כמה דברים בשבילך שעכשיו לא תוכלי להיות באף סכנה״ הוא אומר, ואני משלבת את ידיי על החזה

״לא ממש עבד לך און״ אני אומרת מטון מיואש לגמרי
״מה?״ הוא שואלת בהרמת גבה לא ברורה וממשיך ״תספרי לי הכל ידעתי שאת לא נראת רגיל משהו מטריד אותך״

״כן און משהו מטריד אותי וזה אתה, אתה מבין שאכלתי סרטים אם אתה מת או חי או מה למען ה קורה איתך, בכיתי לילות און בכיתי כמו משוגעת ושתיתי בשביל להעלים את הכאב״ אני אומרת בכעס ומתחילה לדמוע.

״אני התאהבתי שקפאו של ניו יורק ואתה היית אמור להיות שם ולעצור אותי להגיד לי שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות שאסור לי בשום פנים ואופן, צריך להיות שם לקחת אותי בכוח גם אם לא הייתי מדברת איתך אחר כך ימים שלמים״ אני אומרת ובוכה לגמרי.

״אני מתנצל, אבל הייתי מוכרח לעשות את זה למען הבטיחות שלך דולורס לא הייתי משהו שיסכן אותך אף פעם וכרגע אני רואה שטוב לך ויש לך עוגן ובן אדם שאת אוהבת, מגיע לך״ הוא אומר בקול מנחם ומחבק אותי שאני מתפרקת בתוכו.

״און״ אני מגמגמת בין הדמעות, ״כן דולו״ הוא אומר ומוריד את ראשו אליי, ״אתם צריכים לעזוב וכמה שיותר מהר.״

״מה?״ הוא שואל ומרחיק אותי ממנו בעזרת זרועותיו, ״כן און אתם חייבים לעזוב עוד הלילה או שאחד מאיתנו ימות״ אני אומרת מנגבת את דמעותיי וקולי ברור ורציני יותר מאי פעם.

״פגשתי את אבא.״